הני מבקרת אצל השכנים שלה יחד עם בן זוגה, ארוחת ערב קלילה ולמה לא. אבל אחרי סיור בבית, היא חושדת שמת'יו, השכן הרגיל והנורמלי שלה הוא רוצח. ובתור הקוראים, אנחנו יודעים שהוא אכן רוצח, ואפילו סדרתי.

היא מנסה להסגיר אותו וגם לתפוס אותו, אבל בתור אישה עם עבר פסיכוטי, כבר לא מאמינים לה. אז מה נשאר לה לעשות עכשיו?

-----------------------

בתור חובבת ספרי רצח ומתח, יש איזה תבנית שאני 'רגילה' אליה - יש רצח, מחפשים מי אחראי עליו, יש רמזים, חושדים בכמה דמויות, הגיבור עושה משהו טיפשי ומסתבך, טוויסט קטן, מגלים בהפתעה מי זה

נכון, לפעמים זה מורכב יותר, לפעמים קוראים כמה עמודים פה ושם מנקודת המבט של הרוצח, לפעמים יש כמה טוויסטים, לפעמים יש פסקאות שלמות שמספרות על הגינון בבית של הבלש לשעבר ;) אבל המבנה הוא אותו מבנה. פלוס מינוס.

כאן יש משהו אחר - עיקר הספר הוא הקשר המוזר הנרקם בין הני (חולת מאניה דיפרסיה) לבין מת'יו (רוצח סידרתי עם עבר טראומטי). אנחנו יודעים מי היא ומי הוא, ואנחנו קוראים על העיבוד שלהם לחוויות, על ההכרות, על החשיפה אחד מול השניה.

לסיכום -

* עלילת מתח (כולל תיאורים גרפיים, אם אתם סובלים מזה אז תוותרו מראש)

*לא מחפשים את הרוצח, מנסים להבין אם הוא ייתפס ואיך

* מעין משחק פסיכולוגי בין הרוצח לשכנה, אבל לא משהו עמוק מדי

* גם כאן יש טוויסט קטן בסוף שקוראים מנוסים יעלו עליו קצת קודם

* העלילה היא לא טוויסט אחרי טוויסט, וגם לא סלואו-ברן, משהו באמצע

ביקורת ספר

לפני שהיא הכירה אותו

פיטר סוונסון