משפט המתים, השמש והכוכב 2

על הספר

לאחר אירועי הספר הקודם, לוויל וניקו יש שגרה מבורכת במחנה החצויים, יחד עם כירון ומר ד' (דיוניסוס) הם דואגים לחצויים החדשים שמוצאים את דרכם למחנה ודואגים לקבלת פנים רכה עבור הצעירים שבהלם מהעולם החדש.

אבל, חצויים גם אף פעם לא נחים ושיחה פתאומית מאחותו למחצה הייזל לבסק - הפריאטורית של מחנה יופיטר הרומאי מערערת את השקט היחסי שניקו זוכה לו.

אחרי השיחה המסתורית והעמומה ניקו מחליט לצאת אל מחנה הרומאים, וכמובן שאליו יתלווה ויל בן זוגו, יחד ינסו השניים להבין מה בדיוק תגובת השרשרת של מסעם האפל בטרטרוס ומה זה אומר כלפי החצויים והעולם האנושי.

מה חשבתי במהלך הקריאה

האמת שאני חצוי כלפי משפט המתים (כן, זה היה מתבקש, הלאה) מצד אחד הוא ספר שמתרחב לעומת הספר הראשון ונותן עוד מוויל וניקו יחד עם יותר מקצת קריצות לספרי המקור, ומצד שני הוא לא מרגיש בכלל חלק ממארג היקום של פרסי ג'קסון, וזה אחרי הראשון שנוטה לאותו כיוון אם כי עדיין מרגיש קאנוני.

קודם כל חשוב לי לציין שדווקא היה לי נחמד, גם אם חלק ניכר מהקריאה ניסיתי לפענח את הספר. הפעם אני מדגיש את העניין כי חשוב לי להציף את הבעיות של הספר - למרות שהן נובעות ברובן כתוצאה מכך שהספרים הם (כביכול) חלק ממארג היקום של ספרי פרסי ג'קסון.

עלילתית - מדובר בעלילה פשוטה ו"קטנה" יחסית, אין מסע חיפושים או קרב אימתני, ולתעלומה לוקח זמן להפוך לאחת משמעותית בשבילי כקורא. הספר הוא קצת יותר מ400 עמודים ולוקח הרבה יותר מדי זמן עד שמשהו קורה, כמעט חצי ספר. עד לאותה נקודה אנחנו עסוקים בלהכיר מחדש (?) את מחנה יופיטר וללמוד את שגרת היום-יום שלהם. שזה ממש לא דבר רע כלפי עצמו אבל כשמדובר בספרים שמלכתחילה מגדירים את עצמם כמלאי אקשן והרפתקאות בהחלט הופתעתי.

אם כבר הזכרתי הפתעות, אני חייב לציין שלא כל כך אהבתי את הכיוון של הספר, זאת אומרת - אין לי שום בעיה עם המסר או או הכיוון של העלילה, אבל השימוש בדמות ספציפית כדי להדגים את העניין צרם לי נורא ודווקא כמעריץ הסדרה המקורית לקח לי זמן להתרגל לרעיון, אני מודה שזה נשמע קצת עמום בלי לפרט אבל אני מעדיף לא לספיילר (למרות שמדובר בדמות שמכירים ממש בתחילת פרסי ג'קסון) אם בכל זאת חשקה נפשכם אני אשמח להרחיב בתגובות למעוניינים.

כהמשך לנקודה האחרונה - גם דמויות מוכרות כמו דיוניסוס או האדס, ואפילו מכשולים טכניים שנועדו להגביל את החצויים בצורה כזו או אחרת, משתנים או מפורקים כדי להתאים את משפט המתים לאווירה הספציפית שהספר מנסה להעביר, ושוב, לי כקורא שגדל על הספרים המקוריים היה קצת קשה להכיר מחדש את הדמויות שהכרתי בצורה מסוימת כתובות אחרת, קצת כאילו מישהו ערך את היצירה של ריירדן. וכן, לצורך הדוגמא - כשנותנים שימוש חופשי באיריס-נט (דרך תקשורת של חצויים) , זה מקל על אלמנט מגביל כלשהו של החצויים במסעות החיפושים שמלכתחילה קיים מסיבה כלשהי, ובכלל גרם לי לתהות לגבי חורים נוספים בעלילה שצצו להם.

מה כן יש בספר? המון מניקו, שזה כמובן דבר נפלא כי הוא דמות מוצלחת. אני לא מתכוון להפגנות אומץ וכוח הרואיים, אלא יותר להתפתחות אישית שניקו עובר, כמו גם הדרך שהוא מתקדם כמנטור, ומדגים את מה שהוא למד על עצמו תוך כדי עזרה לחצויים אחרים. כמובן שיש גם עוד מהקשר של ויל וניקו - וכן, מדובר בזוג יונים חמוד למדי.

טריגרים ותכנים רגישים

באותה רמה כמו השמש והכוכב או הספרים הקודמים של ריירדן, כמו הספר הקודם גם הוא קצת בוגר יותר באווירה ומתאים מגיל 13 ומעלה.

לסיכום

אני חושב שבסופו של דבר צריך לעשות את ההפרדה, משפט המתים כבר לא מרגיש כמו חלק מהמארג המקורי של פרסי ג'קסון, או לפחות כמו שאני התרגלתי מריירדן. כספר נוער הוא דווקא חמוד ומהנה בסך הכול, למרות שגם סתם ככה הוא לא בדיוק מהודק או חף מבעיות, ובכל זאת די נהניתי.

416 עמודים | תרגום: יעל אכמון | נובמבר 2025

תודה שקראתם:)