בני הנפילים 1 עיר של עצמות

על הספר

כשקליירי פריי בת החמש עשרה יצאה למועדון לילה עם סיימון - חבר הילדות שלה, היא לא ציפתה שמשהו מסעיר מדי יקרה. אבל המציאות מוכיחה לה אחרת כשהיא חוזה ברצח שמתבצע על ידי שלושה נערים שאף אחד לא יכול לראות מלבדה.

מכאן העניינים מתגלגלים מהר מאוד, וקליירי מגלה עולם שלם של שדים ומפלצות, ערפדים ואנשי זאב, מלאכים וציידי צללים. יחד עם הגילויים המרעישים קליירי מבינה שגם אמה מסתירה ממנה כמה סודות מהותיים בחייה, והיא מנסה ללהטט בין החזיתות ולמצוא תשובות לשאלותיה הדחופות.

מה חשבתי במהלך הקריאה

את בני הנפילים רציתי לקרוא כבר תקופה ארוכה מאוד, והוא כמובן חיכה יפה ברשימת הקריאה. האמת שהוא אפילו לא היה מתוכנן לרשימת הקריאה של דצמבר, אבל אחרי שיחה לעת ערב עם ה-ממליצה Or אמרתי "למה לא" והחלטתי להאזין לו. מפה לשם סיימתי את הספר ביומיים וחצי.

אם תבקשו ממני לתאר את עיר של עצמות במילה אחת אני אבחר בקלאסי, מדובר בספר די ישן (2007) ויש שוני משמעותי בין ספרי הפנטזיה המודרניים יותר לעיר של עצמות. בעיקר מבחינת טוויסטים והפרמיס אבל לא רק, משהו באווירה שלו הרגיש מאוד.. 2010.

מבחינת בניית עולם - האמת, שאפו לקלייר. זו פנטזיה אורבנית שלוקחת טייק מגניב גם אם בסיסי מבחינת מערכת הקסם, המפלצות וציידי הצללים. קל מאוד ליפול למשבצת "כל מה שאורבני אליי" והספר קצת סובל מאותה תסמונת, אבל בסך הכול היא מספיק מעניינת כדי להחזיק את הספר, בנוסף להבטחה לעוד הרחבה בספרי ההמשך - מה שממש חשוב בעיניי.

תנו לי רגע להוריד מעצמי תלונה ואז אמשיך לדמויות. קליירי, הו קליירי, מדוע ולמה את כל כך מרגיזה? באמת, למה? כן, כמו שניכר בשחרור הקיטור לא התלהבתי מקליירי עצמה כדמות ראשית - היא אימפולסיבית, ילדותית ועקשנית. נכון שמדובר בנערה בגיל העשרה אבל היה לי קשה להתחבר אליה ובכלל יצאתי עם תחושה שהיא רק המפתח כדי להכיר לי את העולם הנהדר בני הנפילים.

לעומת זאת! דמויות המשנה מ-ד-ה-י-מ-ו-ת, החל מלוק, שהפתיע אותי הכי הרבה, עובר במגנוס הנהדר וכלה בשאר הציידים שאנחנו מכירים. ההבדל גם מאוד מורגש כי כאמור קליירי היא.. קליירי.

העלילה קצבית וסוחפת מאוד, וחיפשתי כל הזדמנות לנצל כמה דקות של האזנה כדי להתקדם עוד קצת - מה שגם מסביר למה ואיך סיימתי את עיר של עצמות מהר כל כך. בגדול אני בא לומר שהספר בכלל לא חף מבעיות, וצריך לבוא עם מוכנות להעלים עין מדי פעם, אבל זה ישתלם ושווה להתאמץ לדעתי, יש בו מורכבויות דקות שלדעתי עוד יתפתחו בספרים הבאים.

טריגרים ותכנים רגישים

אלימות גבוהה, מוות, רצח, תיאורי פציעות ודם ותיאורי מפלצות שונות, קללות ושפה גסה.

מבחינת מיניות אין באמת יותר מדי, בעיקר שלל בדיחות ודיבור מלוכלך.

לסיכום

אני מניח שאפשר לקרוא לעיר של עצמות הפתעת החודש כבר עכשיו, בעיקר כי לא חשבתי להתחיל אותו ואז כשכן לא רציתי להוריד את הספר מהיד (או נכון יותר לומר מהאוזניות), יופי של עולם, מיתוסים, מערכת קסם ודמויות משנה. את הנקודות שהפריעו לי כבר ציינתי ובכל זאת אני כבר כמעט בחצי הספר השני ונהנה עד מאוד.

436 עמודים | תרגום: אינגה מיכאלי | 2011

תודה שקראתם:)