זאת הייתה השנה הראשונה של אמה דייוויס כחניכה במחנה הקיץ היוקרתי נייטינגייל, בוקר אחד היא מתעוררת ומגלה ש 3 חברותיה לחדר, וויוויאן אליסון ונטלי, נעלמו ולא חזרו יותר.

זאת גם הייתה הפעם האחרונה שלה במחנה נייטינגייל שנסגר אחרי האסון שהמשיך לרדוף אותה עוד שנים קדימה.

עד שהיא מקבלת הזמנה ממנהלת המחנה המיתולוגי לחזור לשם כמורה לציור, וזאת הזדמנות בשבילה לסגור מעגל או לחפש רמזים שיעזרו לה להתגבר על הטראומה שרודפת אותה כבר 15 שנה.

אבל למרות מרחק השנים, נראה שיש סודות שנשארו קבורים עד לחזרתה של אמה, ואף נראה שההסטוריה חוזרת למרבה האימה ששוב 3 בנות נעלמות מהחדר בו ישנה אמה, ונפתח מרוץ נגד הזמן להוכיח את חפותה, להציל את הבנות, ואולי להגיע לסגירת מעגל אחרי 15 שנה.

*חווית הקריאה*

זהו ספר כתוב היטב, ניכר שהסופר יודע מה הוא עושה, הסיפור כולו מסופר דרך הגיבורה הראשית, עם לא מעט פלאשבקים לאירועים 15 שנה אחורה, לפעמים המעבר זמנים לא ברור והתיאורים יכולים להתאים לכל שנה, עד שהתמונה מתבהרת, אני תוהה אם זה משחק מכוון עם הקורא או שיצא ככה סתם.

פרט אחד מעצבן קצת הוא שהגיבורה הראשית מתייסרת על רגעים מסוימים שקרו לפני 15 שנה, ואני בתחושת פספוס כי נדמה לי שלא שמתי לב לפרטים המדוברים, אבל זה רק בגלל שהם נחשפים לנו אי שם בהמשך, ועד לרגעים הללו, זה קצת מבלבל/מתסכל, אז אל תלחצו אם אתם מבובלבלים כמוני, זה יסתדר בהמשך.

אגב מוטיב חוזר של הסופר זה פלרטוט עם העל טבעי או רמיזה אליו, עד שאתם לא בטוחים אם זה באמת ספר גם בדיוני או לא.

*לסיכום* ספר קריאה נהדר וקל יחסית להבנה למרות שיש בו לא מעט דמויות משנה, והפיתולים בעלילה לדעתי לא צפויים, וכשנדמה לכם שהבנתם, התמונה מתהפכת.

*האם אמשיך לספרים נוספים של הכותב?*

בוודאי.