ראיון עם תמר מרין

תמר מרין | ילידת תל-אביב, גרה בתל-אביב | סופרת, עורכת, ד"ר לספרות, מלמדת ספרות עברית וכתיבה יוצרת באקדמיה ומחוץ לה.

ספרים שכתבה: "ילדים" (ידיעות ספרים, 2015), "מה אתה מסתכל על" (ידיעות ספרים, 2018), "הדיירת" (אחוזת בית, 2022), Spoling the Stories: The Rise of Israeli Women's Fiction (Northwestern University Press, 2016)

כמה שנים את בתחום הספרים?

השאלה היא ממתי סופרים: מאז שהתחלתי ללמד באוניברסיטה ספרות וכתיבה יוצרת, או מאז שהתחלתי לפרסם סיפורים ואחר כך רומנים, מאז שהתחלתי לכתוב ביקורות ספרות או לערוך? אני אתן את התשובה הכי ממצה מבחינתי: אני בתחום הספרים מאז היום שבו כתבתי, בגיל 10 בערך, את הסיפור הראשון בחיי, שהיה סיפור בלשי בשם "רצח בסדר פסח". נדמה לי ששם נפל הפור.

התחלת לאחרונה לעבוד כעורכת ראשית של ספרות מקור בהוצאת יצירה עברית. מה כולל התפקיד שלך? על מה את אחראית במסגרת התפקיד שלך?

אני אחראית על גילויים של כתבי יד חדשים ומעולים, בין אם מדובר בספרי ביכורים, או ביצירות חדשות, מעניינות ובלתי צפויות של סופרים שספריהם כבר ראו אור. אני אחראית גם על תהליך עבודת העריכה של כתבי היד וליוויים של הסופרים עד לרגע הוצאת הספר לאור וגם אחריו.

מה הדבר הראשון שעשית בתפקיד החדש?

עניתי ועדיין עונה על הרבה מאוד שאלות🙂

איזה כישורים וניסיון צריך כדי להגיע לתפקיד הזה?

אני מאמינה שצריך, קודם כל, להיות קורא מיומן ורגיש. אדם שאוהב ספרות ומכיר ספרות מכל הסוגים, שיש לו רגישות לשונית, אסתטית ופוליטית כאחד. בנוסף, זו עבודה שמצריכה ניסיון ממשי בעריכת טקסטים וגם יכולת להיות בדיאלוג עם בני אדם ובאופן ספציפי עם סופרים שהם לעתים בני אדם רגישים במיוחד. מבחינה זו לדעתי לעורך שהוא גם סופר בעצמו יש יתרונות רבים.

איך נראה יום עבודה ממוצע שלך?

אני משתדלת להקדיש מספר שעות ביום לכתיבתי שלי ואת כל שאר זמן העבודה אני מקדישה לעריכה, לשיחות עם סופרים ועם קולגות ובחלק מהימים גם להוראה. שלא לדבר על העבודה השקופה מכל שהיא עבודת האימהות.

מה האתגר הכי גדול שנתקלת בו בתחום?

אני חושבת שהאתגר הגדול בתחום הזה – מכל צדדיו – הוא היכולת להתמודד עם חוויות של דחיה: ביקורת לא טובה או לא מספיק טובה על ספרך, טוקבקים מרושעים בתגובה על ראיון ספרותי שנתת, פרס שרצית ולא קיבלת, ובהתאמה – חוויות שליליות דומות שעוברים או שיעברו סופרים שאני עורכת את ספריהם. אני אומרת לסופרים אחרים בדיוק את מה שאני אומרת לעצמי ברגעים המאתגרים האלה: שאמונה בעצמך, ובעיקר במה שיש לך לספר, היא בסופו של דבר הדרך היחידה לצלוח את הדבר הזה, וגם שכדאי לקרוא הרבה, תמיד ובייחוד ברגעי משבר, ולשאוב נחמה מניסיונם של סופרים אחרים.

את דוקטורית לספרות, עורכת, מרצה וסופרת - את מרגישה שקל יותר ללמוד על ספרים של אחרים, או לכתוב ספר משל עצמך?

אין דבר קשה יותר מאשר לכתוב ספר משל עצמך וגם אין דבר יותר מרגש ומסחרר מן הרגעים הקצרים שבהם נדמה לך שעשית את זה טוב.

איזה סופרים מהווים השראה לכתיבה שלך?

רבים מאוד, וזה גם משתנה כל הזמן.

כרגע אלה קפקא, דויד פוגל, אורי ניסן גנסין, אלנה פרנטה, נטליה גינזבורג ושולמית הראבן. לאחרונה גם חזרתי פתאום לקרוא סיפורים של מופסן ואני מגלה בהם עוצמה שכבר שכחתי את קיומה. אני גם אוהבת מאוד מחזאים ובעיקר את הרולד פינטר.

יש דמויות בספרים שמבוססות על אנשים בחיים האמיתיים שלך? אירועים שקרו באמת?

כמובן:)

מה אנשים תמיד אומרים לך או שואלים אותך כשהם שומעים שאת סופרת?

אז מה, אם זה לא ילך ביננו תכתבי עליי דברים רעים בספר שלך?

איזו סצנה הכי נהנית לכתוב? איזו סצנה היה לך הכי קשה לכתוב?

אני לא יודעת אם הנאה היא הפועל הנכון כאן אבל סצנת ביקור ההורים ב"הדיירת" היתה הסצינה שפשוט נשפכה ממני ללא שום מאמץ. לאחרונה אני מאוד נהנית לכתוב סצנות רומנטיות. אנחנו חיים בתוך מציאות כל כך אפלה ומדכאת שנדמה לפעמים שאהבה היא הגאולה היחידה. לעומת זאת אני מרגישה שקשה לי מאוד לכתוב סופים של ספרים, אני מתלבטת ומתחבטת בהם שוב ושוב, ואף פעם לא שלמה עם ההחלטה שעשיתי.

מי הדמות שהכי נהנית לכתוב? איזו דמות דווקא היתה הכי רחוקה ממך והיה לך קשה לכתוב?

ב"הדיירת" גיליתי להפתעתי שאני שואבת הנאה גדולה מכתיבת דמות של גבר, ויכולתי לפעמים גם לחוש הזדהות עם הדמות הזו למרות שהוא היה בעייתי מאוד. ברומן הראשון שלי "ילדים" מאוד נאבקתי בכתיבת דמותה של הגיבורה, אדווה, שהיה בה משהו מאוד פאסיבי ותמים שבאיזה אופן גם הכעיס והרתיע אותי.

עשית תחקיר בשביל הספרים? תוכלי לספר על התהליך ומה הוא כלל?

הספרים שכתבתי בפרוזה לא דרשו ממני תחקיר במובן של איסוף מידע ארכיוני או היסטורי, הם כן דרשו קריאה מרובה, לצורך גיבוש המשלב הלשוני והסגנוני שהיה נחוץ לי, ובכלל – אני מאמינה שספרים צריכים להיכתב בזיקה לא רק למציאות החיצונית אלא גם למציאות הספרותית שבה אנחנו פועלים. אבל האמת היא שדווקא במסגרת התכנונים קדימה יש לי ספר שידרוש תחקיר רציני, משום שהוא עוסק בדמות היסטורית. אבל עוד חזון למועד.

כמה זמן בממוצע לוקח לך לכתוב ספר?

זה מאוד משתנה. את הרומן הראשון שלי כתבתי בשנה אחת שבה הייתי מובטלת, זה היה נורא ואיום מבחינה כלכלית אבל טוב לכתיבה, למרבה הצער. בשנים האחרונות אני עובדת הרבה מאוד ולכן גם הכתיבה נמתחת על פני יותר זמן.

מי עורכת את ספרייך?

העורכת שלי כיום היא שרי גוטמן, העורכת הראשית שלאחוזת בית, שהיא מבחינתי עורכת מעוררת השראה; אשת ספרות במלוא מובן המילה, חריפה ורגישה בצורה בלתי רגילה לטקסטים. היא עזרה לי לחדד עניינים שונים בספר שהיו אולי ברורים לי אבל פחות ברורים לקוראת והיו לה תמיד עצות טובות בכל הנוגע לעיצוב הדמויות והיחסים ביניהן. אני סומכת עליה לחלוטין, ומאחלת לעצמי שהסופרים שאני עובדת איתם יסמכו עליי באותו אופן.

קרה לך שהיה לך "משבר כתיבה"? איך התמודדת?

בשנתיים האחרונות חוויתי משבר כתיבה רציני. זה היה קשור לעניינים אישיים וגם, בלי שום ספק, לטראומה הקולקטיבית שבתוכה כולנו שרויים כבר שנתיים ולמעלה מזה. ניסיתי להיאבק בזה בכל דרך אפשרית: דרבון עצמי, שינון מנטרות חיוביות, טיפול, כדורים פסיכיאטריים, יו ניים איט. בסופו של דבר מה שהחזיר את הכתיבה היה – מאוד בודהיסטי מצדי – ההחלטה לוותר ולהרפות; להרפות מהאגו הרודפני, מההלקאה העצמית ומההשוואה לאחרים, וחוץ מזה הרבה קריאה, וגם אהבה זה אף פעם לא מזיק.

את מרגישה שהכתיבה שלך השתנתה לאורך השנים? אם כן, באיזה אופן?

כן, מאוד. אני מרגישה שככל שהשנים עוברות יש לי יותר חופש בכתיבה, אני פחות מנסה להרשים או לרצות ויותר מרשה לעצמי לומר את מה שיש לי לומר וגם לעשות את זה בדרכים שלא ניסיתי בעבר, ומנסה להתמקד בסיפורים שנראים לי מעניינים ובדיאלוג עם הקורא ולא עם מבקר הספרות באשר הוא.

מתכננת את הספר הבא?

אני שקועה בו בימים אלה

איך ההרגשה לעבור מול סופרים אחרים, כשאת בכובע העורכת?

אני אוהבת מאוד לעבוד עם סופרים, בעיקר כשהם כשהם פתוחים לדיאלוג וגם לביקורת כשצריך. אני מרגישה שעבודה על ספרים אחרים מלמדת אותי לא רק על ספרות באופן כללי אלא גם על הכתיבה שלי עצמי. אין לי ברגעים האלה אגו או תחושת תחרותיות. אני שוקעת בזה לחלוטין.

מה הקריטריונים שלך כשאת בוחרת ספרים להוצאה?

אני מחפשת ספרים מעניינים וטובים, פשוט כך: כאלה שיש להם ערך ספרותי אבל בה בעת גם סוחפים לקריאה ובעלי סקס אפיל ופוטנציאל להגיע לקוראים רבים.

מה התכנונים שלך קדימה בהוצאה?

כרגע – להוציא ספרים מעולים ולעבוד עם הסופרים הטובים ביותר.

כמה ספרים את מספיקה לקרוא בחודש, עבור התפקיד?

רק התחלתי את התפקיד, וכבר אני שקועה בקריאת כתבי יד על מעל הראש

עם כל העבודה סביב כתיבה ועריכה של ספרים, את מספיקה לקרוא ספרים נטו להנאה?

האמת היא שכן, לא מזמן הייתי בלונדון בחנות הספרות הלהט"בית הוותיקה Gay's The Word וקניתי שם רומן קיץ כייפי מאוד בשם The pairing על זוג אקסיות שמכריזות על תחרות כיבושים רק כדי לגלות שהן עדיין מאוהבות זו בזו, ומדיי פעם אני בורחת מכובד הראש של הכתיבה והעריכה אל האסקפיזם החמוד הזה. מרימה כאן את הכפפה לכל מי שמעוניינות לשלוח לנו רומן להט"בי קליל!

איך את בוחרת איזה ספר את רוצה לעבוד איתו ואיזה לא? יש ספרים שלא תעבדי איתם לעולם?

אין ז'אנר מסויים שאני פוסלת מראש, באשר לסופרים, אני חושבת שאני יודעת להפריד בין האישי למקצועי ועדיין אעדיף כמובן לא לעבוד עם אקסים/יות.

איך מתמודדים עם חוות דעת שלילית שאת צריכה לתת בלקטורה?

זה כמובן לא נעים ולא כיף לתת חוות דעת שלילית או לסרב, אבל אני מורגלת לתהליך הזה כבר מעבודתי במאזניים וסומכת על המקצועיות שלי מצד אחד ועל הרגישות שלי מהצד השני ומאמינה שאני יודעת כיצד לתת תשובה שלילית מבלי לפגוע, עד כמה שניתן. בסופו של דבר לא מדובר במדע מדויק וצריך להיות ברור לכל סופר שהעובדה שקיבלת תשובה שלילית בהוצאה אחת לא אומרת שדרכו של הספר נגמרה. לפעמים זה בדיוק האות להמשיך לעבוד על הספר ולהביא אותו למצב בשל יותר.

איזה טיפים יש לך לסופרים שרוצים לשלוח ספר להוצאה?

לאחר שכבר ישבתם, וחשבתם, וכתבתם את הסיפור שאותו רציתם לספר – תקפידו לשלוח את גרסה הטובה ביותר של הספר שאתם יכולים להפיק מעצמכם. אל תשלחו טקסט לא גמור, מרושל, כזה שאתם עצמכם לא שלמים אתו. תביאו בחשבון שיש כמות מוגבלת של טקסטים שניתן להוציא והרעיון הוא לבחור את הטובים ביותר.

מה היית ממליצה - או לא ממליצה - לסופרים ישראליים?

לכתוב מתוך מודעות פוליטית ואקטואלית: זה לא אומר בשום אופן שכל יצירה שנכתבת בימים אלה צריכה לעסוק במלחמה או בממשלה או בסכסוך הישראלי פלסטיני. אבל זה כן אומר לכתוב מתוך מודעות למציאות שאנחנו חיים בתוכה, גם כאשר אנחנו כותבים סיפורי אהבה אסקפיסטיים או רומנים בלשיים או אפילו פנטזיה ומדע בדיוני. כישראלים אין לנו את הפריבילגיה לפנות עורף למציאות.

מה המיתוס שצריך לדעתך לשבור בדחיפות על תחום הספרות?

את המיתוס האומר שיש ספרות "איכותית" שהיא לפעמים פשוט שם קוד ל"ספרות לסופרים" ויש ספרות מסחרית, פופלרית, או במלים אחרות "רומן רומנטי". אני מאמינה מכל הלב שאפשר לכתוב ספרות מצוינת שהיא גם מסחרית: אלנה פרנטה עשתה את זה. מירנדה ג'וליי עשתה את זה. אני מאמינה שאפשר לעשות את זה גם כאן.

איך את בוחרת איזה ספרים לקרוא/לקנות?

אני קוראת המון, קונה פחות אבל כשכבר קונה זה יכול להיות כל ספר שמתחשק לי באותו רגע – לאחרונה מצאתי את עצמי קונה לא מעט ספרים עיוניים וספרי מסות ("פתיחות מלאה וספק" של אסתר פלד, וגם "התבוננות ביגון" של ק.ס לואיס שאבד לי), ומצד שני אני יכולה, כאמור, גם לקנות ספרות אסקפיסטית לגמרי, ולפעמים אני פשוט חוזרת לארון הספרים הביתי ולסופרים האהובים שמחכים לו בו.

מה הז'אנרים האהובים עליך?

זה מאוד משתנה. יש תקופות שאני קוראת רק סיפורים קצרים, יש תקופות שמתחשק לי לקרוא רומנים פסיכולוגיים נפתלים ולפעמים אני קוראת שירה ומחזות.

איזה ז'אנרים את לא קוראת בכלל?

פחות מתחברת למדע בדיוני ופנטזיה

באיזה שפות את קוראת?

עברית ואנגלית. לצערי הצרפתית שלי לא מספיק טובה בכדי לקרוא בה להנאתי

סופר/ת אהוב/ה?

הכי אהובות: אלנה פרנטה ונטליה גינזבורג

ספר אהוב?

הבת האפלה / אלנה פרנטה

ציטוט אהוב מספר?

"מאניה היתה בכל פעם מביטה עליו בתחילה בעיניים מורמות למחצה ומעט מעט היתה מכוננת לעומתו עוד יותר את פניה הזדוניים אשר גזרו את לבו ויעליבוהו, והיתה מנדנדת בשלווה, כביכול, את רגלה האחת על קצות אצבעותיה ומשתעלת לפרקים שיעול של כוונה כאומרת: לא לי הדבר נוגע". מתוך: "הצדה". אורי ניסן גנסין

מה את מאחלת לעצמך?

לכתוב, לעזור לאחרים לשכלל את כתיבתם, וגם לאהוב תוך כדי, את חיי ואת האנשים הקרובים לי.

יש לך מה להגיד לחברי הקבוצה?

כן. תמשיכו לקרוא ספרים – זוהי נחמה אדירה בתוך רגע כאוטי ואפל כל כך בהיסטוריה שלנו. ואם אפשר – נסו גם לזכור את בני האדם שמאחוריי הספרים, גם אם הסכימו לפתוח צוהר אל עולמם הפנימי זה לא אומר שהם חסינים מפני עלבונות ופגיעות, נסו להיות עדינים גם אל הסופרים שאתם קוראים, גם, ואולי בעיקר אם הם הצליחו לעצבן אתכם.