אבות אכלו בוסר

לפי התקציר זה מותחן פסיכולוגי. המתח אמור להיבנות סביב רצח מסתורי בלב מאה שערים שמתגלה כקצה חוט, או שמא יותר נכון כקצה שערת ערווה של יער אפל שמסתיר אי שם את הערווה האמיתית.

רוב הספר עוסק בעלילות חייהם של כמה דמויות שדברי ימיהן נשזרים זה בזה. חלקן צצות מהעבר רק כדי להשתלב שוב במארג הצפוף שנרקם זה מכבר.

בדרך כלל אני לא מאלו המנתחים בסקירה את הרבדים הסמליים בספר. כאן, לעומת זאת, אי אפשר כמעט שלא. זה צועק.

הסמליות נמצאת בכל מקום.

שוב ושוב נבחרים מספרים סימבוליים, שמות ושילובי שמות שזורקים אותך לסיפורים וליחסים - מהתנ"ך ועד לאגדות עממיות מלפני כמה מאות שנים באירופה.

נדמה שאין כמעט דבר שנמצא כאן במקרה.

גם המשלב בספר נכתב בכמה רמות - רוב הספר עמוס בשגיאות לשוניות ובמקרים רבים גם בשגיאות כתיב מכוונות.

זה נועד כדי לחבר אותנו אל עומק נפשם של גיבורי הספר. אני חושב שזו אחת ממטרות הספר אם לא ה-מטרה:

לקחת אותנו, אנשים נורמטיביים שמתעבים פשע ופושעים, ו...לגרום לנו להתערער מעט.

לראות ברע את הטוב, או לכל הפחות להבין ולהזדהות עם מניעיו של הרע. גם הרע הנורא והמוחלט, הרע המכוער אם תרצו.

אם נחזור רגע לשגיאות הכתיב, אני מבין את הרציונל. אבל זו בחירה שעלולה להפריע ללא מעט קוראים.

והאמת היא שלא פעם מצאתי את עצמי תוהה אם זו שגיאה מכוונת, או שהיא פשוט נעלמה מעיני ההגהה כמו "כת האקדח". בשלב מסוים פשוט התייאשתי מלחקור את זה, והתמסרתי לגלי השגיאות שתקפו אותי.

היו לי גם כמה רגעים שבהם הרגשתי שהאמינות של הסיפור נסדקת. למשל, דמות שאמורה להיות כבר הרבה אחרי שנתה השמונים, אבל עדיין כוחה - איך לומר בעדינות - במותניה. או הרגע שבו הגבאי, יד ימינו של הרבי לא מכיר דמות שחסיד אקראי הכיר לפני כמה עמודים.

ככלל, הרגשתי שהספר בנוי לא מעט על סטריאוטיפים, אנשים שמשתייכים למקומות שונים בחברה הישראלית מוצגים בצורה מוקצנת.

ולסיום, טריגרים.

כל הטריגרים אתם יכולים להעלות בדעתכם - נמצאים כאן. אלימות על שלל גווניה ורמותיה, אלימות מינית, שימוש בסמים, ואזכורים של מקרים קשים השזורים כמעט לכל אורך הספר. הסופר לא חוסך בתיאורים, ובכמה מקומות מדובר בתיאורים קשים מאוד.

"אבות אכלו בוסר" הוא בסופו של דבר ספר מערער.

הוא מערער בך את הכול.

מתפיסת השפה ועד לתפיסת הרע והטוב.

הוא מצליח לעשות את זה לא רק באמצעות העלילה, אלא באמצעות עצם האופן שבו הוא כתוב.

הוא גורם לך להסתכל על הרוע מקרוב, לא רק כדי לפחד ממנו או לתעב אותו, אלא כדי להבין אותו. ואולי אפילו, לרגעים, להזדהות עם האדם שנמצא בתוכו.

זה לא תמיד נוח. ולכן כדאי להגיע אליו מוכנים.

אבות אכלו בוסר הוא ספר מתח שקשה להוריד מהידיים. הספר כתוב בצורה ייחודית תוך שהוא מדלג הלוך וחזור בזמן ובונה עומק לדמויות הראשיות בצורה מופתית. הוא משלב הרבה חוכמה מהיהדות וגורם לקורא לחשוב בביקורתיות על העולם בו אנו חיים. ממליץ בחום, הספר הכי טוב שקראתי השנה.

ספר מרתק! כואב, ואמיתי, לא מתחנף ונכנס ישר ללב. וילנר בכתיבה חכמה לוקח את הקורא למסע עמוק לנבחי הנשמה.

מחכה כבר בקוצר רוח לספר הבא ❤️

“אבות אכלו בוסר” הוא הרבה יותר מספר מתח. לצד עלילה סוחפת ומלאת תפניות, הספר משלב בצורה חכמה עולמות של יהדות, זהות, מסורת ושאלות בין-דוריות. מי שגדל בשנות ה־90 ימצא בו גם לא מעט רגעים של נוסטלגיה והיכרות עם רוח התקופה. השילוב בין מתח, עומק מחשבתי ואווירה ישראלית אותנטית הופך אותו לקריאה מהנה ומעוררת מחשבה

הספר הכי טוב שקראתי השנה. מותח, חכם מאוד ודן בשאלות מוסריות שטבועות עמוק ביהדות. מעולה!!!

סיימתי אותו ביום אחד. ספר מותח, רגיש, מעורר מחשבה, ובעל אמירה חברתית חזקה. קריאה חובה!

אני לא מאלה שמסיימים ספר ביומיים, כי אני אוהב למשוך את הקריאה אבל סיימתי אותו כל כך מהר כי הסיפור טס והיה קשה לי לעזוב את הספר.

אין ספק שהסיפור נכתב על ידי סופר מוכשר שיצר עלילה מורכבת שאינה משעממת לרגע. ובעיקר החיבור בין הדמויות יפה.

אחלה סיפור, אסקפיזם נהדר.

ממליץ בחום

קראתי ברצף מההתחלה ועד הסוף. נחשפתי לעולמות פנימיים שלא שלא דמיינתי, כאילו הסופר שהה בהם בעצמו. כתיבה רהוטה. מקצב טוב. מתח רצוף. עניין.

מומלץ ביותר!

ספר מצוין. מותח, מרגש ומעורר מחשבה.

סיפור בלשי המשלב בצורה מופלאה את החצר האחורית הישראלית עם פילוסופיה, דת, ומדע.

מומלץ בחום!