אגומניאק

במפגש הראשון שלי עם דרו ג'אגר הוא פרץ למשרד שלי בפארק אווניו. חייגתי למשטרה ואז תקפתי אותו בכישורי קרב המגע המטורפים שרכשתי לא מזמן. הוא ריתק אותי למקום תוך שנייה וצחק מניסיון התקיפה שלי. מובן שהפולש שלי היה חייב להיות שחצן. רק שהתברר שהוא בכלל לא פולש. דרו היה הבעלים החוקיים של המשרד החדש שלי. הוא רק נסע לחופשה בזמן שמשרדו המפואר היה בשיפוצים. ואני נפלתי קורבן לנוכל שהשכיר לי חלל משרדי שכלל לא עמד להשכרה והוציא ממני במרמה עשרת אלפים דולר. למחרת, אחרי שעות בתחנת המשטרה, דרו ריחם עליי והציע לי הצעה שלא יכולתי לסרב לה. אני אענה לטלפונים בזמן שהמזכירה שלו איננה, והוא ירשה לי להישאר עד שאמצא מקום חדש. אולי הייתי צריכה להפגין הכרת תודה ולסתום את הפה כששמעתי מה הוא מייעץ ללקוחות שלו, אבל לא הצלחתי להתאפק ואמרתי לו מה דעתי. לא תיארתי לעצמי שהגוף שלי יגיב ככה בכל פעם שנתווכח. ולא היה לי מושג שנתווכח בלי הפסקה. היינו הפכים גמורים. דרו היה קוטל יחסים מריר, כועס וסקסי בטירוף ואני פסיכולוגית שמייעצת לזוגות שמנסים להציל את נישואיהם. הדבר היחיד שהיה לנו במשותף הוא החלל שחלקנו. והמשיכה שהיה קשה יותר ויותר להתכחש לה.