מר מאסטרס

הבוס החדש שלי הוא איש רב-עוצמה ומבוגר ממני. שילוב קטלני, לכל הדעות.

ברגע שפגשתי אותו הביטוי ׳סיפוק מהעבודה׳ קיבל משמעות חדשה. האמת היא שלא חשבתי שיזיק אם אשקר בקורות החיים שלי, כי ילדים תמיד אהבו אותי. נולדתי להיות אומנת.

הייתי בטוחה שהגשתי מועמדות למשרה עבור אישה... אבל ג'וליאן מאסטרס הוא גבר בכל רמ״ח איבריו, והגוף שלו הוא החומר שממנו עשויות פנטזיות, כאלה שכוללות ליקוק שוקולד נמס.

היום הראשון בעבודה היה נורא. הילדים התעלמו ממני ואז גם תפסתי אותו על חם עושה משהו אסור, ויחד עם זאת זה היה... אממ... מעניין.

היום השני היה גרוע עוד יותר. הוא תפס אותי מחטטת בארון האמבטיה שלו, לבושה בכותונת לילה, והשתולל מזעם.

ביום השלישי דרסתי אותו במגרש הגולף.

ביום הרביעי החלטתי שאני רוצה להגשים את פנטזיית השוקולד במלואה, רק שהפעם הוא יהיה זה שיִימַס.

אבל שופטים אלמנים ואינטליגנטים לא מתאהבים באוֹמְנוֹת קלות דעת. או שאולי כן?