אודאלן 3 - עמוק ככל שתגיע

עמוק ככל שתגיע הוא הספר השלישי בסדרה. ניתן לקרוא אותו גם כספר בודד, שכן התעלומה המרכזית נפתרת בתוך הספר עצמו ואינה מחייבת היכרות מוקדמת עם הספרים הקודמים. עם זאת, לאחר שנהניתי מאוד משני הספרים הראשונים בסדרה, הגעתי אליו עם ציפיות גבוהות – ולצערי הפעם החוויה הייתה מאכזבת.

בעוד שהספרים הקודמים הצליחו לשמור על מתח גבוה ועלילה מסקרנת, כאן הרגשתי שהעלילה מתקדמת לאט יותר ולעיתים אף מאבדת מהחדות שאפיינה את הסדרה עד כה. לטעמי, המתח בספר היה מועט מאוד, ובחלקים מסוימים הסיפור אף הרגיש משעמם. בנוסף, היו רגעים שבהם ההתפתחויות בעלילה היו צפויות יחסית לז’אנר המתח.

לזכותה של הסופרת ייאמר שהאווירה האפלה והייחודית של העיירה הקטנה עדיין מורגשת היטב, והכתיבה עצמה טובה ומדויקת. עם זאת, הפעם המתח והסקרנות – שהיו חזקים מאוד בשני הספרים הקודמים – כמעט ולא הורגשו, ולכן הספר פחות הצליח להחזיק אותי לאורך הקריאה.

בסך הכול מדובר בספר שלדעתי חלש משמעותית משני קודמיו בסדרה.

זהו הספר השלישי בטרילוגיה. קדמו לו "אנחנו יודעים שאתה זוכר" ו"לעולם לא ימצאו אותך".

גיבורת הספר היא הבלשית איירה שאותה למדנו לאהוב בספרים הקודמים.

הספרים עומדים בזכות עצמם מבחינת העלילה, אך מבחינת ההתפתחות האישית של הגיבורה ושל הסובבים אותה יש חשיבות לקרוא לפי הסדר.

הפעם העלילה סובבת סביב גופה שנמשית מהמעמקים ומסתבר שמדובר ברצח ישן מאוד. מכאן יש חזרה לעבר, לתקופה בה אמה של איירה היתה בחורה צעירה. יש הצצה להיסטוריה של מלחמת וייטנאם, העריקים מהמלחמה, הקומוניסטים.

כל זה מתרחש כאשר ברקע איירה בהריון ולא בטוחה מי האב המאושר.

הספר הזה הרבה פחות זרם לי מהשניים הקודמים. כשהגעתי בערך למחציתו עמדתי לנטוש, אבל עדיין קיוויתי שהעלילה בכל זאת תמריא, הרי אהבתי את הקודמים.

בסופו של דבר שמחה שנשארתי, הספר באיזה שהוא שלב תופס תאוצה והקצוות פחות או יותר נסגרים.

מה שממש ממש ממש ממש ואפשר להוסיף עוד כמה ממשים הפריע לי הוא עניין ההגהה, אי ליתר דיוק היעדר הגהה ועריכה לשונית. משפטים מבולבלים, שגיאות כתיב מלוא החופן ושגיאות תחביריות, בלבול בין זכר ונקבה, זה כשלעצמו היה מכעיס מאוד וגובל בזלזול בקורא.

שורה תחתונה, אהבתי חלקית.