
אוטובנוגרפיה
"סיפור אהבה מרגש ומלא תקווה." - Publishers Weekly
רומן התבגרות מאת סופרות רבי המכר של הניו יורק טיימס, כריסטינה לורן, על שני נערים המתאהבים בסדנת כתיבה. האחד בן למשפחה מכילה ומקבלת והאחר בן לקהילה שמרנית־דתית.
לפני שלוש שנים, משפחתו של טאנר סקוט עברה מקליפורניה ליוטה. המעבר הכניס את הנער הדו-מיני בחזרה לארון. לפחות זמנית.
עכשיו, כשנותר עוד סמסטר אחד בתיכון, והוא כמעט יכול לטעום את החופש המחכה לו בקולג׳ שמחוץ למדינה, טאנר מתכנן לשמור על ממוצע הציונים שלו בכל מחיר לסיים בהצלחה ולעזוב את יוטה.
אבל כאשר חברתו הטובה אוטום מאתגרת אותו לקחת חלק בסמינר היוקרתי של תיכון פרובו - בו תלמידים מצטיינים מתבקשים לסיים לכתוב ספר שלם בסמסטר – טאנר לא יכול להתאפק, על אף דעתו הנחרצת על הסמינר, ולו רק כדי להוכיח לאוטום כמה מטופש כל העניין. כתיבת ספר בארבעה חודשים נשמעת פשוטה. ארבעה חודשים זה נצח.
מסתבר שטאנר אכן צדק: ארבעה חודשים הם הרבה זמן. אחרי הכל, הספיקה לו רק שנייה אחת כדי להבחין בסבסטיאן בראדר, נער הפלא המורמוני, שמכר את הרומן שכתב בסמינר שנה קודם לכן ושמנחה כעת את הסדנה.
ופחות מחודש מספיק לטאנר כדי להתאהב בו לחלוטין.

לצפיה בכל הקופונים וההטבות באתר
מחירים לספר דיגיטלי
מחירים לספר מודפס
הוספת ביקורת
ביקורות
גילוי נאת - התקבל לסקירה מההוצאה עצמה.
טריגרים: תכנים מיניים, קללות, הומופוביה
בעולם מושלם, היה לי את כל הסיבות הנכונות לאהוב ולשמוח על הספר הזה. בעולם מושלם. בעולם הנוכחי – יש לי יותר מדי סיבות למה לא לאהוב אותו.
נתחיל מתקציר העלילה החופשית: טאנר נרשם יחד עם ידידתו, אוטום, לאיזה קורס ספרות. על מנת להצליח בקורס, הם צריכים להגיש טיוטה של רומן מלא עד סיום הסמסטר. הבעיה: הנער שהביא המרצה שיעזור לו בסמסטר הזה הוא כל מה שטאנר רצה אי פעם. אה, והוא מורמון. מה שאומר שהוא מחוץ לתחום. האומנם?
נתחיל משתי הדמויות הראשיות ונמשיך לשאר הבעיות בספר הזה. טאנר עושה כל כך הרבה טעויות שלי אישית היה קשה לסלוח לו על זה. אחת מהן מגיעה לקראת סוף הספר אז זה ספוילר, אבל תאמינו לי – כשאני אומר לכם שזה וואחד טעות, תיאלצו להאמין לי. יש דברים שלא עושים, וזה אחד מהם. ואיכשהו, זה עבר בגרון והוא זכה לסליחה על הדבר הזה. הוא מאופיין כנער טוב לב שיש לו משפחה אוהבת ותומכת אם כי האחות שלו הייתה מיותרת עלילתית. האם היא פליטה לשעבר של מערכת המורמונית ולכן היא חוששת לגורל בנה, מה שמובן מאליו. אביו גם דמות מאוד חביבה וחמודה. ו..... זהו. זה כל מה שאני זוכר שמאפיין את טאנר כי למעשה דמותו מאוד חסרת עומק, חסרת מאפיינים, חסרת תחביבים, חסרת חברים (לא סתם ההורים שלו מעודדים אותו לשמור על קשרים עם החברים בנימוק מוצלח. הוא, כמובן, לא מקשיב להם.) וזהו. אה, והוא ביסקסואל. לא דו מיני כפי שמתעקשים לכתוב בספרים כאלה. סליחה, דו מיני זה אחד שיש לו שני איברי מין. ביסקסואל זה אחד שיש לו העדפה מינית לשני המינים. זה ממש מפריע לי.
סבסטיאן הוא הנער שעוזר למרצה. כוכב עולה. כתב רומן שלם וספר נוסף שלו עומד לצאת לאור. יש לו משפחה מורמונית. יש לו התלבטות. הוא כמעט ולא נוקט שום עמדה כלשהי עד האפילוג. הוא לא נותן מעבר למסגרת דמותו שום דבר. הוא חביב, וזהו. אתם רואים? הבעיה פה זה שהם חביבים. וזהו. שום דבר לא נותן לי להזדהות איתם.
גם לא עוזר כשטאנר נותן לי פרשנות פרטית של תכנים ל18+ שנחסוך מכם את התיאור, אבל באמת שהתיאורים האלה היו מיותרים. גם סצינה אחת בהשתתפות אחותו הקטנה של טאנר בהקשר הזה היה מיותר. למעשה, מאז אדום כחול לבן מלכותי יש לי בעיות עם ספרים שמתעקשים לערב מין בכוח כאילו זה כל הסיפור.
ובאמת, הסיפור הוא על טאנר שכותב רומן לא ממש סמוי על סיפור אהבתו לסבסטיאן. ושם הספר לא ממש קליט גם. אוטוביוגרפיה כן קליט כי זה מה שקורה כשאנשים כותבים ביוגרפיה על החיים של עצמם. לא כשטאנר הופך את החיים שלו לספר שלם.
בסופו של דבר, ה20% האחרונים של הספר הזה היו פיהוק אחד גדול כי שום דבר לא היה מעניין. והטעות של טאנר.... סליחה, אבל אני מתקשה להבין את ההיגיון של לכתוב את זה. או לסלוח על זה.
מבחינת דמויות המשנה – יש רק את אוטום ופוג'יטה, המרצה. זהו. כל השאר הם דמויות עם אפס עומק, אפס נוכחות, ואם היית כותב על אוכל מוות שהסתנן מהארי פוטר – זה היה דהיינו הך כי ממש אין להם משמעות עלילתית.
ההומופוביה כאן היא בתירוץ של המורמונים ועם זה אין לי בעיה. בניגוד ל"בולי קינג" שזה היה כתוב רע מאוד, פה זה היה כתוב הגיוני עם הסברים הגיוניים ולפחות אפשר להבין מה הקונפליקט של סבסטיאן. הבעיה היא שהקונפליקט שלו נמרח ונמרח ונמרח ו.. נמרח. שום דבר לא קרה, ולא הייתה התרה או תחושת "אוווווו" כשהגענו לסוף הטוב.
טוב, את ה"אוווווו סוף סוף סיימנו את הספר הזה ואפשר לעבור לספר הבא" הוא בהחלט הרוויח.
דרך אגב, את הספר הזה כתבו שתי סופרות – כריסטינה משהו ולורן משהו. לא שזה מונע ממני להגיד שהן כתבו ספר על רומן עם קונפליקט סתמי ורגעים שהייתי מעדיף לשכוח שקראתי.
טוב, לפחות הכריכה חמודה. גם זה משהו..
לייק לביקורת
כולנו אוהבים לפרגן לעצמנו, אבל הפעם נשאיר את זה לאחרים (: