אומרים אהבה יש-סיפורו של חיים נחמן ביאליק

אומרים אהבה יש הוא סיפור חייו של חיים נחמן ביאליק, המשורר הלאומי, המסופר כסיפור עלילה. אף על פי שהוא עוסק בביאליק המשורר הלאומי, במידה רבה יותר הוא נשען על חיים נחמן ביאליק האדם.

עלילת הספר עוברת מעיר לעיר ומארץ לארץ בעקבות עסקיו הכושלים של האב ומאוחר יותר גם בעקבות פרנסתו ושליחותו של ביאליק עצמו. הספר מתאר את ילדותו של חיים נחמן ביאליק, שהכול מכנים אותו "נחמוני". הוא מתייתם מאביו, שוגה בדמיונות, נחשב ל"קשה תפיסה" ו"לא יוצלח" ומושם ללעג על ידי חבריו ב"חדר". הוא היה ילד החי בדלות תמידית, גם בבית הוריו וגם לאחר מות אביו, ולימים נסמך על שול חנם של אחרים.

הספר לא רק נוסע בעקבות גופו של ביאליק, אלא נודד בעקבות ליבו. וליבו, גם הוא נודד, בין דת להשכלה, בין אהבתו לאשתו מניה, לאהבתו לנשים אחרות, נדודים בין ילדותו לבגרותו, בין תרבות היידיש לתרבות העברית ובין הגולה לארץ־ישראל.

גלילה רון־פדר-עמית רוקחת בספר זה מראות וקולות של עולם שאבד. ריח הים של אודסה, מגע החולות צרובי השמש של תל־אביב הקטנה, מראות הגופות בפרעות קישינב או הוויכוחים הרמים בקונגרסים הציוניים וקולותיהם של הסופרים ואישי הציבור של התקופה כדוגמת אחד העם, רבניצקי, טשרניחובסקי, ש"י עגנון, שלונסקי, אורי צבי גרינברג ואחרים.