אלף טבעות חלק 2 \ המאפיה האיטלקית 12

חלק שני בדואט ״אלף טבעות״

״חשבתי שהוא בחור טוב, פחדתי מהדברים שעלולים לקרות לו אם יישאר לבד ברחובות, לא רציתי שהוא יסתבך בצרות ותראי מה עשיתי, הכנסתי את הצרות לביתנו.״

כשראיתי את אלברו מורנו מחדש הלב שלי פעם חזק כל־כך שהייתי בטוחה שהגוף שלי יקרוס. השנאה בערה בתוכי, שרפה אותי. הוא גנב ממני את חלומותיי, את קולי, את העתיד שלי. רציתי לחנוק אותו, לצרוח עליו, אבל הצלחתי לבלוע שנים של עינוי כאשר עמדתי מולו, הבטתי בעיניו הרעות ושיחקתי את המשחק.
אם יש דבר שהחיים לימדו אותי, זה להיות סבלנית. סבלנות ושיקול דעת הם הכלים החזקים ביותר בתהליך הזה, ולא משנה כמה זמן יידרש לי, בסופו של דבר אהרוס אותו.

אלחנדרה ואסקז היא אולי האישה האמיצה ביותר שהכרתי ובוודאות היפה והמסקרנת ביותר, אבל היא גם פזיזה. גבול דק ביותר מפריד בין אומץ לטיפשות, היא מתנדנדת עליו ואני רק מחכה שהיא תיפול. זה עניין של זמן, וכשהיא תיפול, היא יכולה לסמוך עליי שאהיה שם כדי לקבור אותה.

דואט אלף טבעות הוא ספרה העשרים ואחד של סופרת רבי המכר ליליאן סלמה נחום. זהו דואט על אהבה עזה כמוות שהופכת ביום אחד לשנאה לוהטת כשאול ועל הדרך המפותלת שעוברות הדמויות הראשיות אל הגיהינום ובחזרה ממנו.