אל תאכילו את המפלצת

על הספר

תיאו קפלן מרוצה מחיי היום יום שלו בסך הכל. הוא וחבר קרוב חולקים את תפקיד הקפטן בנבחרת הכדורגל של השכבה וגם בבית הספר הוא מוקף חברים ושמח בחלקו. ביום שישי עגום משהו, אחרי אימון קשוח במיוחד, הוא מגלה שכוכב הכדורגל האהוב עליו יצא באמירה אנטישמית למדי ושהחברים שלו כמו גם הנהלת בית הספר פשוט... מתעלמת מהעניין. תיאו המבולבל והנסער לא יודע איך להכיל את הסיטואציה כשבעצם זו הפעם הראשונה שהזהות שלו כיהודי הופכת לנושא שיוצר קונפליקטים ואנחנו עוקבים אחריו במהלך העלילה כשהוא מנסה להבין מה לעשות, איך, ואם בכלל.

מה חשבתי במהלך הקריאה

נדיר למצוא ספרי נוער ובמיוחד כאלה לנוער צעיר שאין בהם מוטיב פנטזיה/הרפתקה שמניע את העלילה, אבל אל תאכילו את המפלצת דווקא מצליח להיות ספר פרוזה נהדר לקוראים שהם קהל היעד (וגם קצת יותר) מעצם היותו סיפור שכתוב טוב וקולח.

אני מודה שאישית באתי קצת זהיר לגבי הספר, אמנם אני מאוד אוהב ספרות נוער למרות שכבר עברתי את הגיל (כביכול) אבל לפעמים, כשספר מצהיר על עצמו מלכתחילה ככזה שבא להעביר מסר כלשהו, זה יכול להעיב על העלילה עצמה מה שלרוב די מבאס. שמחתי ממש לגלות שלמרות שאל תאכילו את המפלצת עוסק באנטישמיות ובהתמודדות איתה הוא עדיין מצליח להיות בראש ובראשונה סיפור שכיף לקרוא.

אין בספר פרקים והוא מחולק לשלוש נקודות מבט. תיאו, שגם מתפקד כדמות הראשית עם הכי הרבה זמן במה מתמודד עם המון תהיות ומחשבות כלפי היחס של החברים והסביבה לגבי הזהות שלו. אחותו אנני שבשלב מסוים מחליטה לקחת את העניינים לידיים ומקבלת תפקיד חשוב בעלילה. וגייב - ילד חדש בשכבה של תיאו, שגם הוא מתמודד עם קשיים בדרכו שלו עקב היותו שונה בנוף. בנוסף, בעיקר לקראת סוף הספר יש עוד כמה נקודות מבט, אבל הן בעיקר כדי לתת לנו זוויות נוספות על קטע ספציפי.

אם כבר דמויות אני אספר שהאמת, תיאו הוא לא בהכרח הדמות החביבה עליי. כאמור הוא גיבור הספר אבל בסופו של יום מצאתי את עצמי נהנה הרבה יותר מלקרוא את הקטעים בהם גייב מספר את העלילה. זה הרבה עניין של טעם אבל תיאו הרגיש לי קצת לא עקבי ומגובש כדמות - מצד שני, לקהל היעד המקורי זה לגמרי יעבור מעל הראש.

כמו שכבר הזכרתי, הספר לא מסתיר את העובדה שהוא עוסק בהתמודדות עם אנטישמיות. אבל לפני הכל הוא דווקא סיפור סוחף שגם מציג יפה את שאר הדברים שבני נוער מתמודדים איתם. נכון שחלק נכבד ממנו אם לא כולו סובב את עניין האנטישמיות אבל לא תמצאו כאן דחיפת מסרים בכוח למרות שבקלות אפשר להבין במה הספר עוסק. בחוויה האישית שלי מצאתי בו יותר מכמה רגעים אינטלגנטיים ויפים ממש.

אני אמשיך את קו המחשבה הזה ואציין שכן קצת הרגשתי שקווי העלילה המרכזיים נבנו מסביב למסר. זאת אומרת שהיו דמויות או חלקים בעלילה שהייתי שמח לעוד מהם או קצת הרחבה בנושא אבל יצאתי עם תחושה שברגע שכל המסביב הרגיש אמין מספיק, שם ההרחבה בנושאים הופסקה.

טריגרים ותכנים רגישים

אנטישמיות וגזענות, אמא של אחת הדמויות חלתה בקורונה ונפטרה עקב סיבוכי המחלה.

לסיכום

בשורה התחתונה אל תאכילו את המפלצת מקיים בדיוק מה שהוא מבטיח וכספר נוער צעיר הוא מתאים מאוד לקהל היעד שכנראה פחות יוטרד מדברים כאלה ואחרים שאני כקורא בוגר ומנוסה יותר שם לב אליהם. מרענן לקרוא ספר פרוזה לנוער שמצליח להיות ישיר ועם זאת לא מכביד.

264 עמודים | תרגום: ענבל שגיב-נקדימון | מאי 2026

תודה שקראתם:)