אם זה יתגלה

בגדול: ספר נוער חמוד שהיה ארוך מדי וחששתי לגורל השפיות שלי כשקראתי עד 2 וחצי בלילה.

בקטן: יש בעיות.

ובקטן עוד יותר: יש מיעוט דמויות. וכשיש מיעוט דמויות – המיקרוסקופ שלי עובד שעות נוספות.

על מה הספר: ארבעת בנים בשיא הצלחתם בלהקת סאטרדיי. רובן, זאק, אנג'ל (ריס), וג'ון. כולם בני 16 פלוס או מינוס. הם כלואים בחוזה דרקוני מכוער של אבא של ג'ון שמעוניין בדבר אחד – כסף. ומה שמעניין את רובן וזאק זה לצאת מהארון. אה, ואחד מהם מגלה שהוא ביסקסואל. אה, ויש גם סמים.

מה אני חשבתי:

אני לא מת על ספר שנכתב על ידי שני סופרים. זה לרוב אומר שאני צריך לתהות מי מהם כתב את מי ובסופו של דבר בפרק התודות אנחנו מגלים את התשובה. זה לא משנה כהוא זה כי מדובר בסוף בספר התבגרות שחוקר את השאלה הנצחית: האם אני הטרו? האם אני בי? האם אני גיי? מי אני? ומה אני? ומה אני? ומה אני?

רובן וזאק, שמתחילים את הספר כזוג חברים הכי טובים, מהרגע שהם מגלים שאופס, הם יכולים גם לעבור לצד של האהבה, הם מוחקים לגמרי את החברות של עצמם ושוכחים איך להיות חברים. זה משתפר בהמשך הספר אבל זה מביך לראות איך הוואטאבר חברים הכי טובים נמחק ונעלם לטובת תעלומת מי אני והאם אני הטרו גיי וכל הג'אז הזה. אפשר גם ספר אחד שחוקר את המיניות מבלי למחוק את האיפיון של הדמויות? קחו למשל את נדב של 'לא ראיתי את זה'. הוא חוקר את המיניות שלו ואת היחסים שלו עם אחותו, הודיה, וזה לא לגמרי מוחק את האישיות שלו.

ג'ון הוא הסטרייט מן של החבורה הזו – תפקידו לשמש כעמוד בטון שמחזיק את כל החבורה ביחד. והוא מאופיין בעיקר בלהיות רגוע, ולהיות הבן של הנבל העיקרי של הספר. ו.... חוץ מזה, הוא לא עושה הרבה.

רוב הדרמה מסופקת על ידי אנג'ל – נער שההנהלה של הלהקה החליטה שהשם האורגינלי שלו, ריס, לא מספיק אטרקטיבית, ולכן הוא הפך לאנג'ל. בעיקרון, העניין איתו זה שהוא מכור לסמים. וזה כל האפקט הדרמטי שהוא נותן – צרות ודרמות שנלווים לזה. וזה מעייף

אימא של זאק מתישה, ואימא של רובן מהממת. ואין אף דמות אב בתמונה כי, ובכן, הסופרים החליטו שאבא של אחד מהם נעלם כי ספוילר והאבא של השני אינו בתמונה כי... ספוילר.

וכל הדמויות שהן לא ארבעת הדמויות הראשיות הן חד ממדיות, הולכות לפי התסריט, חסרות לב, ומעצבנות.

כשאמרתי שזה יהיה מיקרוסקופ של ממש, התכוונתי לזה. כשאין יותר מדי דמויות, הניתוח של הספר יהיה על לפי הדמויות ומה הרגשתי כלפיהם.

בסופו של דבר, אם זה יתגלה הוא ספר נוער בוגר (ארוך מדי ב90 עמודים לפי דעתי) די מוצלח, חמוד, מתוק, ועושה את העבודה. רק אל תקחו אותו ברצינות מדי בתור המדריך ליציאה מהארון. זה בעצם דרמה קווין ארוך מדי על יציאה מהארון.

טריגרים ותוכן רגיש: כבר הבנתם את זה, אבל להט"ב. סקס מחוץ למסך (ולפעמים גם מרומז. יש גם דיבורים ישירים על מציצה. לא זו של ירושלים.) סמים, אלכוהול, קללות, הומופוביה, ונטישה מרומזת.