אמנות נהיגת המרוצים בגשם

מזמן לא קראתי ספר שנגע וריגש אותי כל כך.

אנצו (המספר) נולד ללא אגודלים וזה מקומם. לדבריו, אפילו לקוף שהוא החיה כמעט הכי סתומה על כדור הארץ יש אגודלים.

גם נבצר ממנו לתקשר מילולית עם בני אדם אך מבין אותם.

והוא חברו הטוב ביותר של דֶני (דניס) המתגורר בסיאטל. דֶני הינו נהג מרוצים מחונן בעל יכולות פנומנליות, נשוי לאיב ואב לזואי אותה מכיר אנצו מיום היוולדה. דני מכנה אותו בחיבה 'צוֹ' ויש ביניהם הבנה מעבר למילים. הוא לומד מדני ומצפייה בטלוויזיה הרבה. בין השאר על מירוצים בכל מזג אוויר, גם בגשם. נהיגת מכונית מרוץ בגשם היא אמנות של ממש. צריך ללמוד איך להתאחד עם המכונית והמסלול, לדעת מתי לתת לרפלקסים לפעול ומתי צריך לחשוב כשיש לך חלקיקי שנייה. איך להימנע מסחרור ואבדן שליטה.

דני אוהב את אנצו שאוהב לא פחות אותו ואת משפחתו. הם עוברים הרבה יחד, שכם אל שכם בטוב וברע, באש ובמים, בשמחות ועצב. נאמנות ללא תנאים. כשאנצו מזדקן ואינו חש טוב דני שם בשבילו. כשדני במשבר אישי קשה ומסתבך משפטית על לא עוול בכפו- ומעורבים בכך הורי איב שאנצו מתייחס אליהם בלגלוג 'התאומים' בגלל דמיונם החיצוני ולבושם הזהה- הוא לצידו. 'התאומים' רעים וחורשי מזימות. דֶני גם נקלע לקשיים כלכליים בעטיים ואנצו רוצה להחטיף להם כהלכה אבל אינו יכול לעשות הרבה. בעיקר לעודד את דני בדרכו המיוחדת ולקוות שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר.

הוא יודע שיומו יגיע ומאמין במסורת המונגולית לפיה ישוב לעולם כאדם.

כי אנצו שדרך עיניו מובא הסיפור אינו אדם רגיל אלא הולך על ארבע.

כלב מופלא ונבון שאוּמץ כגור, מלא חמלה ואנושיות כמו הספר ובמיוחד סופו.