אתה כועס עליי?

על הספר

כשמג ג'וזפסון ניגשה לטיפול בפעם הראשונה, לא היה לה מושג שהבחירה שלה להימנע מעימותים בכל מחיר, להרגיש לא נעים לומר "לא" ולמצוא את עצמה חוששת להיתפס כ"רעה" היא תוצאה של שנים בהן היא למדה את אותן תגובות. אותה תובנה גם הביאה אותה להחלטה לכתוב על זה ספר. ג'וזפסון כיום היא פסיכותרפיסטית ומורה למדיטציה - ובספר הנוכחי היא מסבירה את העקרונות והרעיונות שמאחורי תגובת ריצוי בשילוב עם הדגמות וסיפורים מהקליניקה.

מה חשבתי במהלך הקריאה

האמת, אני כבר כמעט ולא קורא ספרי עיון. לא כי אני לא מחבב את הז'אנר, להיפך. אלא בעיקר כי אני לא מסוגל לגייס מספיק תאי מוח כדי להוציא מהם את המיטב.

ואז יש את "אתה כועס עליי?", שתפס לי את העין כמעט מיד ואחרי הצצה בפרק ראשון הוא גם הרגיש לי לא כבד מדי.

לפני שאדבר קצת על מבנה הספר עצמו, אני אציין שהדבר שהכי אהבתי בו זו העובדה שג'וזפסון לא מתיימרת להציג פתרון קסם, אלא מזמינה את הקוראים להתנסות בעצמם ולגלות במסע עצמי מה הדרך הנכונה עבורם. זה לא אומר שאין בו עצות פרקטיות כי דווקא יש מהן בשפע, אבל הטון הכללי של המחברת הוא ללכת עם הקורא יד ביד כדי להציג רעיונות מסוימים.

ג'וזפסון פותחת את הספר בהסבר למה היא בעצם מתכוונת כשהיא כותבת על תופעת ריצוי, ומשתמשת בדוגמה אישית מהחוויות שהיא עצמה עברה. לאחר מכן אנחנו צוללים קצת עמוק יותר לנסיבות החיים שיכולות ליצור תגובה שכזו, כולל הסברים מפורטים ברוב המקרים. לדוגמה, ג'וזפסון מסבירה שטראומה יוצרת תגובת ריצוי, בעצם תגובה רביעית שמוכרת פחות מלברוח, להילחם ולקפוא. ואז גם נכנסת לעובי הקורה ומפרקת את המונח טראומה.

משהו נוסף שמאוד אהבתי בספר זו הגישה הגמישה יותר של המחברת. לצד העצות הפרקטיות והמונחים שאולי יכולים להרגיש קצת טכניים, יש המון חמלה, רוך ואפילו קצת "רוחניות". אני חושב שאחד הדברים החשובים בכתיבת ספר עיון ובמיוחד כזה מז'אנר העזרה העצמית זה להיות נגיש לכמה שיותר קוראים וג'וזפסון עושה זאת נהדר.

בסופו של דבר, זה בכל זאת ספר ולכן אני לא חושב שהוא תחליף לתהליך מסודר, אבל הוא בהחלט התחלה נהדרת ומעמיקה. ג'וזפסון עצמה גם היא לא מתיימרת "לרפא" באופן מיידי את תגובת הריצוי, אלא לתת כלים. מעבר לזה, יש הבנה ברורה שבדרך יהיו נפילות, כי זה רק טבעי.

מבחינת הכתיבה - עקרונית הייתי אומר שהוא נוטה לכיוון הקליל יותר, אבל זה לא עקבי. יש קטעים כבדים יותר שהייתי צריך לקרוא יותר מפעם אחת, לעומת חלקים מסוימים שזרמו לי ממש. בכל אופן לדעתי מדובר בספר ששווה לקרוא שוב כל תקופה. ולמרות חוסר האחידות ברמת המורכבות של הטקסט, הוא עדיין נהדר ככה שאני בהחלט מצפה להזדמנות לעיין בו שוב.

לסיכום

בשבילי הסימן הטוב ביותר לדעת שספר עיון היה מועיל הוא לסיים את הקריאה בתחושה שהרווחתי ולמדתי כלים שיכולים לקדם אותי הלאה בהמשך החיים. "אתה כועס עליי?" לחלוטין נכנס לקטגוריה הזו והוא יתאים גם לאנשים שבדרך כלל קצת פחות קוראים ספרות עיונית, למרות שהוא לא בדיוק קליל או פשטני.

320 עמודים | תרגום: דנה אלעזר-הלוי | ספטמבר 2026

תודה שקראתם:)