בין שני עצים

בחמישי בערב איתן שב מריצה לביתו ורואה את כליל נשענת על העץ הגדול. הוא נסוג וחושב שייכנס פנימה, אבל לפניו ידה מלטפת, עוברת ברכות על שורשי האוויר התלויים מלמעלה. הוא מביט בה וכל חלקיק מגופו רוצה אותה ומתקדם לעברה.

כליל רואה אותו בזווית עינה ומסתובבת אליו. הם עטופים בקור של הערב, בלחות של האוויר, ובצבע העמוק של השמיים. איתן רוצה לשאול אותה לשלומה, אבל המילים מתנדפות ממנו. כליל מריחה את ריח הזיעה שלו, והריח מתערבב בריחו הרטוב של העץ הכבד. היא ערה לתנועת הגוף שלו ולקיפאון של העץ הדומם שלה. היא מרגישה את האוויר נדחס ומתחמם ביניהם, עד ששפתיו נוגעות בשלה.

שני צעירים נפגשים ותשוקה עזה ניצתת ביניהם, סוערת, מפותלת, נוסקת לגבהים ומתנפצת אל פי תהום. כליל, שדמעות זולגות נעשו חלק ממנה מאז האסון, מתבוננת ממרחק בעולם שממשיך לשמוח. המפגש עם איתן והעונג שיש בו, מפירים את האיזון השברירי ששמר עליה.

איתן, שמתפקד ביעילות ובהנאה בין עבודה לבילוי במועדונים, מקפיד שלא להסתבך ולהיקשר. אך עם המפגש בכליל, שעוצמותיה מרתיעות ומושכות אותו, הוא מאבד מהנוקשות שנאחז בה.

מבעד לעטיפה שכל אחד מהם מתכסה בה, מתפרצים ללא סדר תשוקה, פחד, אשמה וכאב, מביאים אותם לקצה – אך גם מציתים בהם משאלה לעוד.