במקום עוגיית מדלן

אֲנִי מַפָּה עַל הַקִּיר
תְּלוּיָה בְּמִסְגֶּרֶת זִכְרוֹנוֹת.
אֶתְמוֹל הָיִיתִי מִפְרַץ אַלְגִ'יר
אוֹתוֹ הַמִּפְרָץ שֶׁאִמָּא דִּבְּרָה עָלָיו
מוּל הַנּוֹף בְּחֵיפָה,
מַבָּטָהּ הִתְמַלֵּא אָז בְּיָם.
מָחָר אֶהְיֶה נָמָל וּמֵזַח
סִמְטָאוֹת בַּקַּסְבָּה בְּאַלְגִ'יר.
פַּעַם חָשַׁבְתִּי
שֶׁחָסֵר לִי חֵלֶק מֵהַסִּפּוּר שֶׁלִּי
הַיּוֹם אֲנִי מְחַבֶּרֶת
בֵּין הָאֳפָקִים.

כפי שמרמז שמו, ספרה הראשון של מילכה שמולביץ, במקום עוגיית מדלן, הוא ספר שנושאו המרכזי הוא הזיכרון. שירי הספר ממפים בשפה חדה, בהירה ויוצאת דופן בכנותה, את הגירתה של המחברת מאלג'יר לפריז ומשם לישראל. החום, השמש והים של אלג'יר מתערבבים בהם עם הקור, הניכור והבלבול של המעבר לפריז בילדותה, ומאוחר יותר עם חוויית העליה לארץ. זהו ספר יוצא דופן בשל הסגנון החופשי, הישיר והמדויק שבו מתעמתת שמולביץ עם כוחם של הזיכרונות ועם השאלות הלא פשוטות שהם מעוררים. אך ייחודיותו טמונה גם בשני היבטים ביוגרפיים נוספים. ראשית, אין זה דבר מובן מאליו להוציא ספר ראשון בגילה של המשוררת, ובוודאי לא ספר שהוא כה חד ונטול סנטימנטליות. בנוסף, השירים, במבטם הביוגרפי, מפנים את תשומת הלב לרקע הספציפי של החיים באלג'יר הצרפתית - עולם שריחותיו וצבעיו קיבלו חשיפה מעטה, אם בכלל, בשירה העברית. במקום עוגיית מדלן, הוא קובץ, עשיר, חושני, בשל ומרגש מאד, של משוררת שמניחה בפנינו עולם ומלואו שהיה שמור בזיכרונה ועתה הוא פתוח עבור כולנו. זו הזמנה שאין להקל ראש בחשיבותה ובערכה.