ברדודים

איך כותבים את היעדרה של אהבה? בברדודים, ספר הביכורים של המשורר ועורך הספרות מיכאל קגזנוב (1992), היעדר האהבה הופך לחקירת הגוף, הזיכרון והשפה, וליצירה לירית מהודקת ורבת עוצמה על תשוקה, אובדן, פירוק וכינון מחודש של העצמי.

הרדודים שבשם הספר אינם מקום נטול עומק, אלא דווקא מצב תודעתי שבו מתקיימת תנועה רגשית שוצפת ומטלטלת. בהתאם לכך, ברדודים אינו קובץ שירים במובנו המקובל, אלא יצירה לירית אחת הבנויה מארבעה שערים המרחיבים ומעמיקים זה את זה. מילים, שמות ודימויים חוזרים בגלגולים חדשים, וכל שיר מוסיף בדיעבד רובד נוסף של משמעות לקודמיו, וכך נחשפת האדריכלות הספרותית של הספר.

כוחו המרכזי של קגזנוב הוא בלשונו: עברית חושנית, גופנית ואינטלקטואלית, שיש בה רוך וקשיחות גם יחד. השפה אינה רק אמצעי לתיאור הרגש, אלא כלי מחקר בפני עצמו – שמות, צלילים, ניקוד ורווחים נעשים חלק מהמהלך הפואטי. בתוך כך מנהל הספר שיחה עם המקרא וספרות הסוד היהודית, עם ביאליק, קוואפיס, תומאס מאן והשירה העברית החדשה. החיבורים הללו ממקמים את החוויה האישית בתוך רצף תרבותי רחב ומציעים קריאה מתוך נקודת מבט עכשווית ובשפה פרטית מגובשת.