ברווזון מכוער ברבור ובת ים קטנה - אגדות וסיפורים

אמא שלי מספרת שהתחלתי לקרוא כבר בגיל 4. הספרים הראשונים שאני זוכרת את עצמי קוראת שוב ושוב היו אסופות אגדות. כשביקרתי בבית הורי לפני מספר ימים, ניצלתי את ההזדמנות לחפש את הספרים האהובים ומצאתי לא פחות משישה ספרים כאלו - שלושה מהם של הנס כריסטיאן אנדרסן. עד היום אני ממש אוהבת אגדות, עיבודי אגדות וריטלינגים - ואין לי ספק שלספרים האלו (יחד עם סרטי דיסני) היתה השפעה עצומה על כך.

כשראיתי שהוצאת טל מאי מוציאה ספר אגדות מחודש שלו, ממש התרגשתי. הרגשתי פרץ נוסטלגיה של חזרה לילדות, לסיפורים שקראתי בלי הפסקה עד שהספרים התבלו.

אנדרסן עצמו נולד בשנת 1805 וכתב מעל 150 אגדות וסיפורים. הסיפורים שלו התפרסמו בין 1835 ל-1872. למרות הזמן הרב שעבר, לא מעט מהאגדות שלו עדיין מסופרות, זכו לתרגומים מחודשים ולעיבודים רבים במגוון מדיות. ברווזון מכוער, ברבור ובת ים קטנה מאגד 15 אגדות – חלקן מוכרות מאד כמו בגדי המלך החדשים ובת הים הקטנה, וחלקן קצת פחות. הופתעתי לקרוא גם סיפורים שלא הכרתי מעולם.

אני לא יודעת לפי מה נבחרו דווקא 15 הסיפורים האלו. שמחתי לחזור לנוסטלגיה של חלק מהסיפורים שגדלתי עליהם וגם להכיר סיפורים חדשים שלא שמעתי עליהם קודם. קצת התבאסתי שלא היה שם את הסיפור של מלכת השלג (גם הוא די אכזרי אגב). מעניין אם הוצאת טל-מאי תוציא ספרים נוספים שלו עם עוד אגדות.

יש שני דברים שהפתיעו אותי בקריאה של הסיפורים. הראשון הוא שהסיפור המקורי של הנסיכה על העדשה הוא ממש ממש קצרצר, כמעט בלי בשר! הייתי בטוחה שיש לו קצת יותר תוכן. יש מצב שהוא הסיפור הכי קצר בספר.

הדבר השני שהפתיע אותי הוא הדמיון המפתיע בין הסיפור 'ברבורי הבר' של אנדרסן לבין 'ששת הברבורים' של האחים גרים. זה הוביל אותי לנסות לבדוק איך זה קרה. ניסיתי לחקור את העניין וראיתי שלמרות שרוב הסיפורים של אנדרסן הם יצירות מקוריות שלו - הוא התחיל את דרכו בעיקר עם אגדות ששמע בילדותו והוא העניק להם עיבוד מחודש. גם כאן מדובר באגדה שהאחים גרים כתבו לפי הגירסה שהכירו, ואנדרסן לקח את הגרעין של האגדה, שינה והוסיף דברים.

במבט של מבוגרת, היחס לאגדות שלו הוא שונה ממבט של ילדה. הרבה מהסיפורים הם קשים ואכזריים (למשל במוכרת הגפרורים הקטנה, שבסוף היא מתה, או בסיפור נעליים אדומות שקצת מזעזע), ובהרבה מהם יש המון מוטיביים נוצריים. אלה דברים שכילדה ממש חלפו לי מעל הראש. ועדיין, יש משהו מרתק בלקרוא את האגדות הקלאסיות האלו, על כל המורכבות שלהן. לספר מצורפת גם הקדמה מאת יותם שווימר, שמדברת ממש על הנקודה הזו.

התרגום החדש קולח ומצויין. השוויתי את הסיפור ״הנאהבים״ בין התרגום החדש לתרגום שגדלתי עליו (של יוסף רביקוב), ואין ספק שהתרגום החדש הרבה יותר מוצלח. היו כמה שינויים קצת משמעותיים בניסוחים שמעניין אותי מה היה באגדה המקורית ומי מהמתרגמים היה זה ששינה, אבל באופן כללי הסיפור היה זהה.

הספר מלווה באיורים של שלו גיל. האיורים צבעוניים, יפים ומוסיפים המון לספר. בין אגדה לאגדה יש גם דף מעוטר שמוסיף עוד קצת לאווירה של ספר אגדות. ובאופן כללי, כל העימוד של הספר, בחירת הטיפוגרפיה ועוד – מושלמים. בראש כל אגדה גם מצויין באיזו שנה היא נכתבה.

הספר מגיע בכריכה קשה ומרהיבה, אך לא מנוקד. אני חושבת שהוא פונה קצת פחות לגיל המאד צעיר, שגדל על עיבודים רכים יותר של האגדות בספרי ילדים צבעוניים, אלא לגיל מעט יותר בוגר, שגם קל לו יותר להתמודד עם המורכבות של האגדות האלו.

טל מאי ספרי ילדים ונוער | 174 עמ׳ (כריכה קשה, ללא ניקוד, מאוייר) | איורים: שלו גיל | תרגום מדנית: דנה כספי | נובמבר 2025