גאולה למאסטר

אזהרה:  זהו כן סיפור אהבה, אבל אין בו חדי קרן, חתולים צמריריים, רגשות דביקים או פרחים ופרפרים. הסיפור הזה יעיף לכם את המוח ויטריף אתכם. אם אתם מחפשים מתיקות, טעיתם בכתובת. ואנו מדברות בלשון המעטה. אם אתם מסכימים לתנאים האלה, אנא המשיכו ושיהיה לכם יום נעים.

מו"ליות ספרות שנוגעת

פעם הייתי מאסטר.

כדי להבין אותי, צריך להבין את עברי.

אבא שלי היה מאסטר, אימי הייתה קורטיזנה.

גדלתי וחונכתי באגודה שהכשירה נשים להפוך לשפחות־עילית עבור הגברים שרכשו אותן. לימדו אותי להשתמש בזרוע חזקה, אבל גם בלב אדיב.

אימי, בחוכמתה וביופייה, שבתה את ליבו של המאסטר שלה. בזכות יכולת ההתמדה שלה, היא לא הניחה לגבר ההוא לחמוק ממנה.

באופן טבעי הלכתי בעקבותיהם. ולא רק שמצאתי אהבה, אלא גם כמעט היה לי בן.

ליבי נחרב ביום קיץ בהיר, כשעתידי נתלש מעליי. הגאולה על חטאיי אבדה ובדידות שאיני מאחל לאיש הפכה למנת חלקי.

עד שמצאתי את סרפינה...

היא חשבה שתוכל להתנער ממני. שתוכל לבחור את גורלה או לקבוע את נתיב חייה. היא הייתה בטוחה שלעולם לא תאהב אחר, מפני שלא הצליחה לאהוב את עצמה.

בלב מרוסק ובנפש מורדת, היא הרגישה שחייה נהרסו ללא תקנה. היא בחרה במוות כדרך להימלט מהנתיב שבו פסעה, והאמינה שאיש לא יוכל לעמוד בדרכה.

רק למענה הייתי מוכן לחזור מפרישה.

מפני שבתור המאסטר שלה, חובתי הייתה להראות לה...

שכל הדברים שבהם האמינה – כוזבים.

***