גלנקיל- מותחן כבשים

את השקט הלילי של הכפר האירי גלנקיל מפרה גופה; הגופה (להלן ג'ורג') שייכת לרועה (זאת אומרת, רועה לשעבר) וממוסמרת באת חפירה לאדמה. באופן טבעי, מחמת קרבתם לאירוע, עדר הכבשים הוא הראשון להגיע לזירת הרצח. באופן פחות טבעי, לאחר דיון בדבר מהות הסיטואציה והחוב המוסרי לרועה הנאמן, הם מחליטים לחקור את המקרה בעצמם.

החקירה תתנהל בראשותה של מיס מארפל, סליחה, מיס מייפל, הכבשה החכמה בכפר, ובעזרתם של שאר כבשי העדר – מי יותר ומי פחות. העדר עצמו, ככל חברה "אמיתית" מכיל מגוון של טיפוסים – החל במנהיגים והנועזים וכלה בשוליים התרבותיים, לכל אחד תפקיד בסיפור, וכולם מושכים את החקירה והעלילה לכיוונים, ובכן, הרצויים להם. הקאדר הבלשי יכלול בין השאר את אותלו, הכבש השחור הנועז שעברו אפוף סוד; את סיר ריצ'פילד, האיל

המנהיג; את מופל דה וויל "כבש הזיכרון" שגאה (בצדק) בכח זכרונו וממונה על פרוטוקול החקירה; את זורה העשויה ללא חת; שה חורף אחד, משולי החברה, ועוד רבים.

כשאנשי הכפר מגלים בבוקר מה קרה, הכבשים כבר בעמדות האזנה, ודרכם אנו נחשפים לקשרים החברתיים ולמתחים ששוררים בעיירה. הכבשים, תודה לכותבת, לא מסתפקים בהאזנה פסיבית, ומעזים לנטוש את שטחי המרעה ולעקוב אחרי חשודים ומקורות מידע לתוככי הכפר עצמו. ראש לחשודים הוא כמובן הקצב, איש בריא בשר שלא ממש חיבב את ג'ורג'. עם התקדמות העלילה מועבר כתר החשד בין חלק לא קטן מאנשי הכפר. כשבד בבד אנחנו מגלים שהכפר כבר ידע רציחות בעבר, שג'ורג' לא היה שה תמים (חה-חה), ושככל הנראה יש קשר מסוים בין הרציחות. עד כאן תקציר העלילה.

את הספר רציתי לקרוא בערך שניה אחרי שסיימתי לקרוא את דבר הכריכה האחורית שלו באחת מרשימות הספרים החדשים. הרעיון שכבשים יחקרו תעלומת רצח, בתוספת הנימה המחויכת שעלתה מאותן שורות גרמה לי להאמין שיש כאן פוטנציאל לספר חדשני, מצחיק, ומהנה. אחרי שחיסלתי אותו בהעלם אחד אני יכול בעיקר לאשר את אותה תקווה היולית. ההצגה של הסיפור דרך עיני הכבשים מתבצעת בדיוק בצורה שכל כך קיוויתי שהיא תעשה – מין אוסף של טעויות הבנה קומיות, תובנות חדות, קצת סלפסטיק, והרבה הרבה הומור מעודן. לטעמי כמעט שאין הקצנות אף באחד מהתיאורים (למעט גלישה קלה ונסלחת באי הבנה תחבירית שגורמת לכומר להיתפס בעיני הכבשים כאלוהים). האופן שבו מציגה המחברת את הניסיון של הכבשים למפות את העובדות הנאספות ואת דרך החשיבה האנושית באמצעות תפיסת העולם הsheep-ית הוא לא פחות ממקסים, והרבה יותר ממשעשע.

נקודה חיובית משמעותית נוספת - דמויות הכבשים השונות שמתחילות בחלקן באופן סטראוטיפי משהו (החכמה/המנהיג/הנועז/הפריחה וכו') עוברות במהלך הסיפור טרנספורמציה, משנות את תפיסתן העצמית ואת האופן שבו הן מבינות את הסביבה, ומסיימות את הספר במקום שונה ושלם מזה שבו התחילו.

דומני שגילוי נאות יחייב לציין שלמרות תת הכותרת ("מותחן כבשים"), ולמרות שמדובר בתעלומת רצח, הספר לא מתיימר להציג מבנה קונן-דוילי קלאסי, ומי שמחפש חידה בלשית לפתרון עצמי לא כל כך ימצא כאן את מבוקשו. מה אפשר לעשות, העובדה שנקודת המבט של הסיפור פועה והולכת על ארבע מגבילה את יכולת איסוף הרמזים, את דרך הצגתם, ומעבירה אותם דרך מסננת עיבוד קצת שונה מזו שאנו רגילים אליה (ושוב, לטעמי אלו רק נקודות זכות). אל תבינו לא נכון, יש פתרון לתעלומה והוא מסתדר טוב מאוד עם כל הרמזים; פשוט קשה לומר שהוא *מחויב* במובן השרלוקי.

השורה התחתונה: לחפש קצת דשא ירוק, להתרווח ולקרוא.