
דברים במדבר
גומת החן והעיניים, הסיור לעין שפן – הכול מסתדר. אני הייתי המתרגל בקורס ההוא, ולאורך הסמסטר נוצרה בינינו ידידות. גם כי הייתה השכנה של יעל במעונות, והיה לי חשוב שיעל תשמע ממנה טובות עליי.
הצלמית שמצאנו, והאונס... היא אמרה שזה קרה במהלך אותו סיור. הידיד שפגע בה... המתרגל שבדק את המבחנים...
רגע, זה אני.
אז היא כתבה עליי?
הזוי.
ד"ר ארי גוטמן הוא מרצה מבטיח בחוג לארכיאולוגיה, נשוי ליעל ואבא פעיל לשתי מתבגרות (שמוציאות אותו מדעתו). הוא מייסד הבלוג "הצילו! בישול לאבות אבודים", ורואה עצמו כאדם מוסרי ופמיניסט, שמקפיד לדבר בלשון זכר ונקבה לסירוגין.
בימים אלה הוא ממתין לקבלת הפרופסורה המיוחלת, ובלי קשר גם מזיל דמעות בקביעות בגלל דלקת עיניים כרונית שנגרמה לו מהאבק בחפירות.
כשבחוג שלו מתגלגלת שמועה על ספר שעומד לראות אור, שבו מסופר על אונס שאירע בסיור ארכיאולוגי לפני כעשרים שנה, אין לו זמן להתעניין בזה. אבל אז הוא צופה במקרה בריאיון טלוויזיוני עם מחברת הספר, שטוענת שהסיפור אמיתי.
ולא רק שהוא אמיתי – הוא קרה לה.
ולא רק שקרה לה – אלא קרה בסיור של המחלקה שלו.
ארי גוטמן לא זוכר כלום, כי לא היה כלום. הרי אם היה משהו, ודאי שהיה זוכר.
או שלא?
אבל למה שהיא תמציא? ודווקא עליו? ואיזה סיכוי יש לו להיות פרופסור בחוג לארכיאולוגיה – אם יגידו עליו שהוא האנס?
ארי גוטמן יוצא להגן על חייו.
דברים במדבר הוא רומן מתח פסיכולוגי מרתק שבוחן את תעתועי הזיכרון והמוסר האנושי ואת התמורות שחוללה מהפכת המי־טו.
על המחברת
זהו ספרה השני של מיכל שטייניץ ניסן.
ספר חושף ומאתגר שמזמין את הקורא לחקור סוגיות מורכבות של זהות, זיכרון ואחריות מוסרית.

לצפיה בכל הקופונים וההטבות באתר
מחירים לספר דיגיטלי
מחירים לספר מודפס
הוספת ביקורת
ביקורות
אתחיל בווידוי: הספר הזה, שעוסק בפשע, גרם לי לעשות פשע. פשע ספרותי אסור בהחלט, דבר מביך שאיני נוטה לעשותו: אחרי שליש ספר בערך, עברתי לעמודים האחרונים, כדי להציץ איך הוא נגמר.
מביך. אני יודעת. דמיינו אותי משפילה את ראשי ומכסה את עיניי בבושה.
פשוט, הנושא המורכב, הבחירה המקורית במי שיהיה גיבור הספר, קצב ההתרחשויות – רציתי לוודא שאעמוד במה שצפוי לי בהמשך.
וזה פעל. אחרי שקראתי את הסוף, חזרתי אל המקום שבו הייתי, והמשכתי קדימה, הפעם בלי זגזוגים.
אבל ברמה מבדחת, הספר קצת עבד עליי. כי הסוף לא חשף את הדברים שקורים לפניו, ומה שחשבתי שהוא סוף אחד, התגלה – כשקראתי את כל הספר כמו שאמורים – כסוף אחר. הבדיחה על חשבוני.
ועכשיו, אחרי כל ההקדמה הזאת, בואו נדבר על הספר.
דברים במדבר (שם מעולה, לקח זמן עד שהבנתי את משחק המילים) מספר על ארי, מרצה בחוג לארכיאולוגיה. הוא בעל מסור ואב לשתי בנות, בשלן חובב שמטפח בלוג בישול, ואפילו פמיניסט שמדבר בלשון נקבה בקורס שלו.
הכל טוב ויפה, עד שיום אחד כולם מתחילים לדבר על ספר שאמור להתפרסם אוטוטו, שמבוסס על פרשייה שקרתה בסיור ארכיאולוגי לפני שני עשורים. כותבת הספר טוענת שאירע שם אונס, וארי מתחיל לחשוב שיתכן שהאנס שהכותבת מתייחסת אליו הוא – הוא?! אבל הוא לא זוכר שום דבר כזה, ובטח שלא אונס, ובטח שלא אונס שבוצע על ידו!
זה ספר טוב. הוא מותח, הוא מעניין, הוא מאד-מאד זורם. והוא גם מטריד, כי גיבור העלילה הוא ארי, ואנחנו מזדהים איתו. ביחד איתו, אנחנו רוצים לגלות שהוא לא אשם, שהוא לא אנס אף אחת, שהוא אדם טוב ונחמד כמו שהוא חושב שהוא, ושהדברים שקרו במדבר הם רק פיקציה.
יש בספר הזה כמה בחירות ספרותיות עמוקות ויפות וחכמות. למשל, לתת לגיבור הספר דלקת עיניים, שגורמת לו לדמוע לעיתים קרובות, כמו גם לעצום עיניים אל מול המציאות. או הבחירה בשם המקום בו אירע – או לא אירע – האונס: עין שפן. בכלל, יש מוטיב חוזר חזק מאד עם הביטוי שפן, ומחווה קטנה לאליס בארץ הפלאות, והתעסקות במוטיב ההשתפנות והפחד ותגובות של לברוח או להילחם או לקפוא.
כספר שהגיבור שלו הוא ארכיאולוג, יש כמובן דיבור על סדקים ועבר ופרשנויות ורשומון, וכל השיח הזה מעניק רובד נוסף, עמוק יותר, לספר.
אישית, פחות השתכנעתי מדיבורו של ארי בלשון נקבה בקורס שלו, זה הרגיש לי קצת דידקטי מצד הספר. אבל זה לא פגם מהנאתי בכלל, וכאמור, לגמרי נשאבתי פנימה, עד כדי ביצוע פשע ספרותי.
מומלץ בחום.
גילוי נאות X 3: מיכל היא קרובת משפחה, אני מאד אוהבת אותה, הספר יצא בהוצאת שתים, בה יצא לאור גם הספר שלי ונערך על ידי אורנה לנדאו האהובה, שערכה גם את ספרי.
דברים במדבר / מיכל שטייניץ
הוצאת שתים
עורכת: אורנה לנדאו
224 עמודים
לייק לביקורת
כולנו אוהבים לפרגן לעצמנו, אבל הפעם נשאיר את זה לאחרים (: