דברים שלא התגברנו עליהם

דברים שלא התגברנו עליהם:

אז ככה: הספר הזה התחיל נחמד. נעמי נכנסת לבית קפה רק כדי לגלות שלט עם התמונה "שלה" ומתחתיה הכיתוב "לא לשרת", תלויה מאחורי הקופה הרושמת. מהר מאד בהמשך נכנס ה"וויקינג" הזועף נוקס, ומאיים עליה לעוף במהרה מהמקום, למרות שזו לא היא בתמונה, אלא אחותה התאומה המרושעת.

אותה אחות שעבדה עליה, פיתתה אותה לבוא לעיירה הזאת, וברגעים אלה ממש גנבה לה את המכונית, את הכסף והשאירה לה מתנה קטנה: ילדה בת 11.

ובערך עד עמוד 200, הספר ממשיך להיות נחמד. נעמי ונוקס שונאים זה את זו אבל נמשכים זה לזו, ברקע קורים דברים, לה יש מטען שאנחנו לא לגמרי יודעים מה הוא, לו יש מטען שאנחנו לא לגמרי יודעים מה הוא, והכל מתקדם בצורה כזאת או אחרת, גם אם זה מזכיר ספרים אחרים שכבר קראנו (למשל את "אהבה אסורה" של לקסי ראיין, עם הווייב של התאומות והחתונה).

אבל אז, בערך בעמוד 200 פלוס מינוס, קרה לי משהו די מבאס: התחלתי להשתעמם. וזו בעיה, כשאורכו של הספר הוא 523 עמודים. נהיה לי פחות ופחות אכפת, מה יקרה לגיבורים. ואני לא אוהבת כשזה קורה בספר.

אם דאגתן, התגברתי בסוף על חוסר האכפתיות, הספר תפס בחזרה סוג של קצב, דברים מופרכים יותר ופחות המשיכו לקרות, והגעתי עד לעמוד האחרון של הספר. אבל אם אני כבר משווה אותו ל"אהבה אסורה" – מעלילותיהם של ניקול ואיתן נהניתי הרבה יותר. אולי כי הוא היה קצר יותר וממוקד יותר, וגם מרגש יותר.

בשביל ספר שקראתי על תקן "בא לי משהו פאן שקוראים בכיף ומתאהבים בדמויות", "דברים שלא התגברנו עליהם" מתחיל לקרטע מהאמצע, וחבל. הוא עדיין חמוד, ואולי אקרא את ההמשכים אם ייצא לי. אבל בהחלט לא היה מזיק אם היו מקצרים אותו מאד.

מה שכן, הכריכה מאד יפה בעיניי.

דברים שלא התגברנו עליהם / לוסי סקור

מאנגלית: יפעה הדר

הוצאת הספרנית

523 עמודים

סקס: יש והרבה.