
דבר לא נספג
אבא שלי שומט את עצמו על האדמה לידי. בואי, שימי עליי ראש. ראשי בחיקו, ראשה של ענבל בחיקי. שלושתנו מתרשלים...
סוף כל סוף אתה מצליח לישון ולא ללכת הלוך ושוב, אני לוחשת. אבא שלי ממלמל מתוך שינה. כשאני נוגע ברגבים שבאדמה יש לי שקט, אני יכול להיות במקום ולא ללכת.
ובבית אין שקט? בבית יש לי רק את הרעש שלי.
לליאת, גיבורת הספר דבר לא נספג, יש בית ובעל ויופי וילדה מתוקה, שבאה לעולם אחרי קשיים רבים. ויש לה סוד. ויש לה כאב.
היא מנסה להיות כמו כולן, אבל הסודות והחרטות מושכים אותה מטה. היא לא מצליחה להרות; הבת שלה דחויה וסובלת; ההורים שלה עסוקים בבעיות משלהם; וחברות לא היו לה מעולם.
כדי לרפא את בתה ואת ביתה, על ליאת להישיר מבט אל הפצעים שמהם ברחה, לחטט בעבר ולהתייצב סוף־סוף מול הכאב.
בספר הביכורים שלה, ניצן אלמוג־שריג פורשת באומץ, בכנות רדיקלית ובבשלות מפתיעה, סיפור על הפצעים שפצענו בעצמנו, הפצעים שפצעו בנו אהובינו, הפצעים שירשנו מהורינו והניסיון הסיזיפי למנוע אותם מילדינו.
זה סיפור על חיים בארץ הזו, על מעגלי ואדוות הכאב שבה; על אובדן והתחדשות, צער ויופי, ומעל הכול, דבר לא נספג הוא סיפור על פצעי העבר ועל צלקות העתיד, ואולי, מציע הספר, האפשרות היחידה להחלמה היא ללמוד לחיות עם הצלקת.
על המחברת
ניצן אלמוג־שריג גדלה בכפר סבא וכיום מתגוררת עם משפחתה בקיבוץ ניר אליהו. במשך שנים עסקה במחקר קליני והיום מחנכת ומלמדת מדעים. דבר לא נספג הוא ספרה הראשון.
ספר המציע מבט עמוק ואמיץ על המורכבות האנושית של חיים בישראל, דרך סיפורה האישי של אישה המנסה להבין ולרפא את עצמה ואת משפחתה.

לצפיה בכל הקופונים וההטבות באתר
מחירים לספר דיגיטלי
מחירים לספר מודפס
הוספת ביקורת
ביקורות
"דבר לא נספג" הוא פרוזה ישראלית, כואבת, לפעמים מידי, המספרת בגובה העיניים ובלי פילטרים את סיפורה הלא פשוט של ליאת.
ליאת אוהבת את דן, בעלה, וגם מזדהה עם הרצון שלו להקים משפחה. בדמיונה, היא רואה את דן והצאצא משתובבים לצד עץ התות הנטוע מחוץ לביתה בעוד היא מטגנת שניצלים.
לצערם של בני הזוג, החיים לא מאירים להם פנים ולאחר אינספור נסיונות כושלים להרות, הם נעזרים בתרומת זרע כדי להביא לעולם את ענבל.
בעוד ליאת נאכלת מבפנים על ידי סודות שנסתה להשאיר בעברה, בתה שלה נאכלת מבחוץ על ידי נגע זר שמסרב להחלים ומתפשט לאורך פניה וצווארה.
ליאת מוצאת את עצמה נלחמת במספר חזיתות שמתישות אותה - למצוא פיתרון למחלתה של ענבל, להביא לעולם ילד או ילדה נוספים, להגן על היחסים עם דן מהסודות המחלחלים לתוך נישואיה ומטפטפים רעל אל תוך כל חלקה טובה בחייה ולקינוח, תחושת ההחמצה שמלווה אותה מאז שויתרה על ארז, בן זוגה הקודם.
מה אהבתי בספר?
+ ישראליות: ככל שמרחיקים אל עברה של ליאת, לומדים על בן זוגה הקודם, ארז, אשר נפגע בקרב והתמודד עם כוויות פנימיות וחיצוניות שסרבו להחלים. גם אביה של ליאת המעוטר בזקן אבלים, לא הצליח להשאיר מאחור את מאורעות מלחמת יום כיפור והצלקות שהותירה בו.
+ תעוזה: הספר רחוק להתחנף. יש בו רגעים לא קלים לעיכול, הן ברמת התיאורים של איבוד ההריונות של ליאת ועד העיסוק בכאב, דיכאון ומצוקה נפשית, אבל הוא שווה את ההשקעה.
+ כתיבה משוחררת: אפשר ממש לחוש את קולה האותנטי של ליאת, ולחוות דרך קפיצות הזמן והזכרונות את הנסיבות שהפכו אותה למי שהיא. כמו כן, אני חייב לציין לטובה את הניסוחים החדים שניצן שלבה בספרה, ביניהם "אני שותקת את הכלום שאומרים אצלנו במשפחה", או "אם אתה לא יכול לסלוח לי, לפחות תנסה לאהוב אותי," ועוד ועוד ועוד.
מה אהבתי פחות?
+ היו מקומות בהם הרגשתי חזרתיות קלה, בעיקר במפגשים עם הצוותים הרפואיים, אבל הם היו מעטים ולא פגעו בחוויית הקריאה.
לסיכום,
חובבי אסקפיזם קליל? הספר הזה לא עבורכם.
חובבי פרוזה ישראלית קשוחה? תוכלו למצוא כאן חוויה מעוררת מחשבה העוסקת במלחמה, טראומה, והצלקות הפנימיות והחיצוניות שאנו נושאים עמנו. חוויה שתשאר אתכם גם לאחר סיום הספר.
מומלץ בחום.
לייק לביקורת
כולנו אוהבים לפרגן לעצמנו, אבל הפעם נשאיר את זה לאחרים (: