דוח מן הפנים

בראשית היה הכול חי. העצמים הכי קטנים ניחנו בלבבות פועמים ואפילו לעננים היו שמות [...] טלפונים ותיוֹנים היו דודנים, עיניים ומשקפיים היו אחים.

לאחר שבממואר יומן חורף תיעד פול אוסטר את חייו מנקודת הראות של הגוף, הוא ממשיך עכשיו ומביא דוח זה על התפתחות חייו הפנימיים. בסגנונו הישיר והאלגנטי הוא נותן תחילה ביטוי להשקפתו הילדותית, שראתה חיים מפעמים בכל חפץ, ומשם ממשיך לתיאור מודעותו הגוברת למציאות, ובין השאר לעוולות הקיימות בחיים האמריקאיים. כך נפרש לעיני הקורא המסע האינטלקטואלי, הפוליטי והמוסרי שהביא אותו משנות ה־50 היציבות לכאורה אל שנות ה־60 הסוערות והמסעירות. והוא מוסיף למסע המילולי הזה אלבום של תצלומים הנענה לאתגר האוטוביוגרפי בדרכים אחרות.

על יסוד חמשת הממוארים שלו זכאי אוסטר להכרה כאחד מגדולי הכותבים של הפרוזה האמריקאית בימינו [...] לא יהיה זה בלתי מדויק לתאר את החלק הראשון, המעניק לספר את כותרתו, כמושלם (שרה מנגוזו, מוסף הספרים של הניו יורק טיימס).

[אוסטר] הוא הסופר האמריקאי הבולט ביותר בדור שלאחר אַפְּדַייק ובֵּלוֹ, ולמעשה המחבר היחיד [...] הרשאי לטעון לגדולה (הספקטייטור, לונדון).