דלד

באותם ימים, כסטודנט לפסיכולוגיה, נטה דלד לסמן את שיגעונו כשייך מעיקרו לתחום הפרעות החרדה. כלומר, למרות שלא סבל התקפים או הסתגר בביתו, ומכאן שאינו מצוי בשולי עקומת השפיות, הבחין על נקלה כי מהותו הבסיסית היא מהות של פחד. כן. דלד פחד מדברים רבים. מנשים זרות ומנשים יפות, מגברים בעלי מקצוע מוגדר ומגברים הנראים בטוחים בעצמם, וגם מכישלון ומהצלחה, מבדידות וממגע, משעמום ומאתגר, מהבלתי ידוע ומן השגרה, מההכרח המעיק לעמוד ברשות עצמו ומהתלות בהוריו, ומן האפשרות המסתמנת כי אכן ייאלץ לחיות את חייו (ועימה החשש שאלו יחלפו על פניו).

דלד הוא פסיכולוג. נשוי, אב לילד, מתגורר ביישוב קטן בצפון הארץ. לכאורה – אדם מן היישוב, מן הסוג המסוגל להעביר את היום, לשלם מיסים, להגיע לקליניקה שלו ואף לנסות, במידת האפשר, להועיל לזולתו. אלא שמתחת לפני השטח פועמת בו הכרה מטרידה: הסדר האנושי כולו אינו אלא הנחת טלאים שרירותית, בלי תוכנית סדורה ובלי הבטחה של ממש.

הרומן עוקב אחר חיי המשפחה של דלד, עבודתו עם מטופליו ופחדיו הרבים שאותם הוא מיטיב לנתח, אך מתקשה להניח מאחור. בהדרגה הולך ומסתמן ספק: האם מדובר בתשישות נפשית של אדם רגיש במיוחד, או בסדק ממשי במבנה המציאות? כאשר פורצת מלחמה בעלת מאפיינים פנטסטיים, דלד מגויס לתפקיד צבאי עלום. הוא מסרב לציית, עורק ויוצא למסע רגלי בצפון הארץ.