דנטה-חיים חדשים

דנטה אוהב את ביצ´ה, היא ביאטריצ´ה, בתו של פולקו פורטינרי מאצילי פירצה ונכבדיה. לראשונה פגש בה בחגיגת ראש חודש מאי ושניהם ילדים בני תשע בעת ההיא. חלפו תשע שנים. בפגישה מקרית ברחובות העיר זוכה הפייטן הצעיר לברכת שלום מלווה בחיוך משפתי העלמה הנאצלת. ההלם שמיודענו נתקף בעקבות מנוד הראש של ביאטריצ´ה מטביע בו את חותמו לעד. מעתה והלאה יאהב אותה. הוא נשבע לכתוב עליה "כפי שאיש עד כה טרם כתב על אישה", והוא אכן כותב.

אהבתו של דנטה, לא זו בלבד שהיא נעדרת בכליל ממד ארוטי, זו איננה גם אהבה אפלטונית במובנה המקובל בשלהי ימי הביניים, דוגמת אהבת הטרובדורים לגבירותיהם בשירת פרובנס או הערצת האהובה בנוסח ה- dolce stil nuovo - "הסגנון הענוג החדש", מאסכולת גווידו גוויניצלי וגווידו קבלקנטי. דנטה סוגד לביאטריצ´ה, וכתיבתו היא פולחן לישות ערטילאית.

הויטה נובה היא מבוא לקומדיה האלוהית. בטור הטוהר ישוב המשורר ויפגוש בגבירת לבו, וזו תדריך אותו בנבכי העדן. הוא ישתרך אחריה נכלם וחרד, בעוד זו תפנה לו כתף קרה, תלעג לקוצר הבנתו בעניינים הנשגבים מבינתו, ותסתלק לפתע פתאום מבלי לומר שלום.