דרקונים בשמי סיאטל 1 - קסם אפל
הוספת ביקורת
ביקורות
ספר כלבבי, פנטזיה טובה עם גיבורה בת גילי לא מושלמת בכלל, גיבור עוקצני וקשה להשגה, כל מיני דמויות משנה שמוסיפים הרבה ומתח ופעולה לרוב. נקרא בנשימה אחת.
חסרון עיקרי - קראתי באותו זמן ספר עם סיפור רקע דומה אז היה קצת מבלבל.
ספר טוב מאוד מחכה להבא.
בשתי מילים: רוצו לקרוא.
בהרחבה - סקירה ממבט על כל הסדרה:
מדובר בסדרה בת 6 ספרים, בז'אנר של פנטזיה אורבנית (מפרט טכני מורחב בסוף הסקירה). כהרגלי בסקירות של סדרות (עד כמה שיש "כהרגלי" בסקירות הספורות שהעליתי פה), אני אדבר ממבט-על על כל הסדרה כמכלול, על העולם והדמויות, ללא ספוילרים (כמיטב יכולתי והבנתי את עניין הספוילרים).
זו סדרה שקראתי בשקיקה, ברמת הטופ של הדברים שהיה לי הכי כיף לקרוא בשנים האחרונות.
הקסם הזה, שאצלי לפחות (לצערי) בעידן הפלאפון קצת נעלם, של לשקוע לספר לכמה שעות בלי לזוז - אז זה קרה לי שוב עם הסדרה הזו. וזה היה מאוד כיף. (כמובן זה גם תלוי במצב רוח, ובעוד גורמים, ולא רק בספר, אבל אני כן חושבת שזה ספר ממש כיפיי וקליל וסוחף).
על מה הסדרה?
ואל היא חצי-אלפית בת 40 (בדיוק או בערך אני לא זוכרת, אבל משהו באזור) שחיה בעולם שלנו, ועובדת למחייתה כמחסלת יצורים קסומים. לפני שנזעק מה עם זכויות האזרח, חשוב להבהיר שמדובר בחיסול רק של הפושעים מביניהם שמזיקים לבני-אדם וליצורים קסומים אחרים. מסתבר אגב, שחרף הסכנות המקצועיות, שכר עובדי מדינה הוא לא משהו שמפרגן במיוחד. לאורך הסדרה יש כל מיני עלילות ומשימות שהיא משתתפת בהן, במקביל לתחזוק החיים האישיים.
מה אהבתי?
קודם כל, לקרוא פנטזיה אורבנית על דמות בת 40 זה שינוי דיי מרענן בנוף.
זה אולי לא הסיבה לקרוא, אבל זה בהחלט פלוס נחמד מאוד. איכשהו מרגיש שיש הרבה ספרי פנטזיה אורבנית, בסטייל של גיבור שמגלה שהוא קוסם / אלף / פיה / חצי אל וכו' וכו' וכו'. (וממש כמעט) תמיד מדובר בגיבורים צעירים, וזה בא עם איזה מסע גילוי והתבגרות, ולפעמים בא בשילוב ז'אנר של ספרי פנימיה או מחנה וכו'. ובקיצור, מה שאני אומרת, זה שיש פה שינוי מרענן לקרוא פנטזיה אורבנית שהדמות הראשית היא בוגרת.
הסדרה היא קלילה. כייפית וסוחפת. קצב העלילה זורם, ואני אוהבת עלילות שזורמות.
עיצוב הדמויות נהדר בעיניי, באופי של כל אחת, בהומור בשיחות ביניהן.
הדמות שהכי אהבתי, זה הטיגריס המכושף של ואל, איתו היא מתקשרת בטלפתיה בהומור רב.
ואל היא גיקית. שגם זה דיי מגניב בעיניי. יש בשיחות שלה רפרנסים לכל מיני סדרות ידועות בז'אנר, וזה מוסיף עוד איזה רובד מעניין. בדר"כ אנחנו לא נתקלים (אני לא זוכרת שאי פעם נתקלתי, אבל אם אתם כן - אשמח לשמוע בתגובות, כי זה נקודה מאוד מעניינת בעיניי!) בדמות בספר פנטזיה, שהיא בעצמה גיקית ומתייחסת לספרים וסרטים ידועים בז'אנר.
והכי - שהיא פשוט גיבורה אנושית.
עד כמה אנושית? עד כדי התקפי אסטמה באמצע קרבות מסכני חיים, ומפגשים עם פסיכולוגית (שמתבטלים על ימין ועל שמאל, כי כל מיני יצורים קסומים ומרושעים מסכנים את האנושות). זה מאוד חינני בעיניי דמות גיבורה שהיא מאוד אנושית (בניגוד לטייפ של "גיבורי-על", שבדר"כ למרות שהם בעולם הרגיל וגם מחזיקים במשרות רגילות, יש בהם בעיניי הרבה פעמים משהו שיחסית נוטה להיות שטוח מבחינת אפיון דמות. אם כי, תוך כדי שאני כותבת אני בעצם לא בטוחה שאני צודקת לגבי גיבורי על, אז גם על זה מעניין אותי מה חושבות וחושבים). על כל פנים, התיאורים של הפגישות של ואל עם הפסיכולוגית שלה ממש משעשעים, ובכללי העלילה כולה מתובלת בהרבה הומור. האנושיות של ואל מתבטאת גם בפגיעות שלה ביחסים מול הקרובים אליה, ובניסיונות חידוש היחסים עם הבת שלה, שמתגוררת עם האיש שלה לשעבר.
מה לא אהבתי?
שאני לא יודעת מה לקרוא עכשיו, שיצליח לשאוב אותי חזק לחווית קריאה כל-כך כייפית וסוחפת, כמו שנתפסתי בקלילות של הסדרה הזו.
מה אין בספר?
בעיניי אין בספר משהו שמעורר מחשבות פילוסופיות גדולות. אצלי לפחות, הוא פחות עורר אותי למחשבה על העולם או על כל מיני סוגיות חברתיות (שלא לומר, החיים היקום וכל השאר). קצת כן, כמו שכל דבר יכול לעורר מחשבות. אבל אני בעיקר מצאתי בו פשוט ספר קליל וכיפיי להיסחף לתוכו למציאות אחרת (ואם עורר אתכם למחשבות מעניינות - מעניין לשמוע בתגובות!)
התאמות, נושאים רגישים וכאלה עניינים:
אני חושבת שהוא מיועד בעיקר למבוגרים (גם נוער בוגר אני מניחה).
לא כי התוכן לא יכול להתאים לנוער, ורוב הספר גם באמת דיי קליל, סתם כי הסוגיות מסביב שמעסיקות את הדמות הראשית זה היחסים שלה עם הבת המתבגרת שלה וחידוש הקשר ביניהן, מציאת זוגיות פרק ב' וכאלה דברים. ואני חושבת שזה יותר דברים שקשורים למבוגרים.
יש קצת סצינות מיניות (בעיקר בספר הרביעי פעם אחת, ובשישי קצת, כמדומתני, אבל לא סגורה על הספרים, כי כשאני קוראת סדרה אני פחות זוכרת מה נמצא איפה). זה לא משהו דרמטי מבחינה תיאורית בעיניי, אבל מציינת את זה למי שמחפש בלי בכלל, או לכאלו שעושים סינון קפדני בספריות שמיועדות לציבור שמרני.
את תיאורי הקרבות וחיסול היצורים, לא מצאתי כמטרידים (ובהחלט יש תיאורים בספרים אחרים שאני מוצאת אותם כלגמרי טו מאצ').
בסוף הספר השישי ההוצאה שואלת אם אנחנו רוצים לקרוא עוד על ואל?
אז התשובה היא - כן!!! פליז תתרגמו את טרילוגיית ההמשך (או מה שקורה שם בהמשכים).
אם כי, לא בטוחה שאצליח להתאפק, אז אולי כבר אקרא קודם את ההמשך באנגלית (וכמובן גם אקרא את התרגום, לכשיהיה. אני אופטימית שעוד יהיה כזה).
מפרט טכני: סדרת "דרקונים בשמי סיאטל", מאת לינדזי ברוקר, בתרגום אדוה לנציאנו, הוצאת ספרים בעלמא.
אמלק: ספר משעשע וסוחף; שילוב של פנטזיה, רומנטיקה, פעולה, מציאות מודרנית והרבה (הרבה) הומור.
[יאי, אסקיפזם!]
הכירו את ואל. בת ארבעים פלוס, אם לילדה מתבגרת, גרושה, חצי־אלפית, חדת לשון, גיקית (הו, הרפרנסים הגיקיים שפזורים בספר!), וציידת ראשים. ראשים של יצורים קצת פחות אנושיים מכרגיל. היצורים באופן טבעי (ולא טבעי) לא מתלהבים, אם ננקוט לשון המעטה, מוואל, והחיים זורמים מצרה אחת לשניה. הצרות הרגילות מקבלות תפנית לאו דווקא מוצלחת כאשר ההרפתקה האחרונה מזמנת יצור שבאמת לא אמור להסתובב בכדור הארץ - דרקון. הדרקון, כדרכם של דרקונים ושל ספרי עלילות רומנטיות, הוא יהיר ועקשן ועוין. וגם נאה מאוד, בדמותו האנושית. ביחד - זה הרי יהיה ביחד בסוף - הם יצטרכו למצוא מי פוגע ביחידת הלוחמה שבמסגרתה ואל פועלת, לגבש צוות, להתחמק ממלכודות ולהציל את סיאטל מהרס. בסוף? בסוף יהיה בסדר.
ברוקר כותבת היטב. את הגיבורים, את הדיאלוגים, את סצינות הפעולה. ומעבר להנאה מהכתיבה המשובחת וההומור, יש בספר עוד שתי נקודות שכדאי לעמוד עליהן. הראשונה היא ההתמודדות המשפחתית של אשה בת 42 שחמושה באמא מרדנית, אב לא ידוע, ילדה מתבגרת, גרוש שעדין דואג לה, ודרקון חדש על הראש. אמנם כיאה לנצר אלפי הגיל לא מאוד ניכר עליה, אבל עדין, יש כאן חידוש מרענן. לא עוד גיבורות בנות עשרה ורבע שמגלות הרגע את כוחן, את העולם, ולכודות במשולש רומנטי. במקום זה אנחנו מקבלים אישה בוגרת עם נסיון חיים ומשפחה של ממש.
הנקודה השניה היא ההמשכיות. וכאן יש להודות: אחרי שנתקלתי בהמלצות על הספר לפני כמה חודשים שמעתי אותו כאודיו־בוק בהליכות הערב. משם המשכתי הלאה לספר הבא, ובלי לשים לב תוך 3-4 חודשים נבלעו להם תשעה ספרים (בינתיים תורגמו השישה הראשונים, ויש הבטחה גם לשאר). הספר הראשון עומד יפה בפני עצמו, וכך גם כל ספר אחר (חוץ מהשלישיה האחרונה שנקראת ברצף), אבל ברוקר הצליחה לייצר המשכיות נאה שמפתחת את הדמויות ואת מסגרת העלילה הכללית בצורה מעולה. הצוות שמתרקם בספר הראשון ממשיך ותופס נפח, כשהדמויות שבו הולכות ומתאפיינות בספרים הבאים, ומשעשעות כל אחת בדרכה (הו, מי יתן וערפד אלכימאי מסויים יזכה לסדרת־בת). היחסים בין ואל למשפחתה הולכים ומתפתחים, וכך גם דמויותיהם של בני המשפחה עצמם. וההתפתחות הגיונית למדי, בוודאי במגבלות הז׳אנר. וכמובן: הקשר האישי והצוותי עם החבר דרקון שעובר קשת נאה לאורך תשעת הספרים.
ספר כיפי, אסקפסיטי, מצחיק - ועם הבטחה לעוד כמה שיבואו בעקבותיו.