נכתב באדום

על הספר

בראשית היו האחרים, ורק מאוחר יותר באו בני האדם. בני האדם שלאורך השנים למדו על האחרים, גם גילו שהיחס מהם לגבי בני אנוש מסתכם כבשר פוטנציאלי של זן נחות.

וכך, הגענו לתקופת הזמן בה הספר מתרחש - מדובר בעולם כמעט זהה לשלנו בו האחרים ובני האדם חיים בדו קיום זהיר ועדין במיוחד בו הצד הדומיננטי הוא האחרים שמרשים לבני האדם לגור ב"חצרות" או בסמיכות אליהן, כדי להרוויח מפיתוחים והתקדמות טכנלוגית.

ערב סוער אחד, נכנסת לחצר לייקסייד מג - בת אנוש שבורחת ממשהו, והמוצא הראשון שנקרה לדרכה הוא לעבוד בשביל האחרים כמקשרת, תפקיד שנועד לגשר בין האחרים לבני האדם. היא תצטרך להתמודד עם התפקיד החדש יחד עם החששות של מגורים לצד האחרים, וגם הם בדרכם יצטרכו לקבל כמה החלטות מהותיות כשדבר מוביל לדבר והאמת יוצאת לאור.

מה חשבתי במהלך הקריאה

אני לא יודע איך אפשר בכלל לסקור ספר שכזה, אבל אני אנסה כמיטב יכולתי.

מדובר בספר מ-ד-ה-י-ם עם מלא עומק, חמלה, ורגעים שהם חיבוק גדול.

אחרי קצת מחשבה הצלחתי להפריד ולהבין מה הפך את נכתב באדום לספר כל כך מדהים בעיניי. יש בו בניית עולם מורכבת, עלילה שמתקדמת לאט אבל כל כך משתלמת, וגולת הכותרת - הדמויות.

ועכשיו אפרט יותר. לגבי בניית העולם: הספר מתחיל חזק, בשיא סצנת הבריחה של מג כך שאין לנו יותר מדי מידע על העולם חוץ מההקדמה של הסיפור, אבל לאט לאט אנחנו לומדים ומגלים שהאחרים הם לא סתם יצורים ומפלצות, אלא כוח קדמוני שחוצץ בין בני האדם לבין דברים נוראיים אפילו יותר.

אני מודה שלא הצלחתי להגדיר את הספר לחלוטין מבחינת ז'אנר בפנטזיה, אני נוטה להכריז עליו כפנטזיה אפית אבל כרגע הוא משהו בין פנטזיה אפית לאורבנית.

העלילה - לא פחות ממושלמת, היא כאמור מתקדמת לאט ומפורטת מאוד אבל וואו כמה שנהניתי ממנה, יש בה כל כך הרבה רגעים שריגשו אותי עד דמעות, ובחלקם גם לא הצלחתי לעצור אותן, יש משהו בכתיבה של בישופ ובסגנון שלה שלא מפחד להעמיד אותנו מול סיטואציות קשות ובכל זאת לשלב כל כך הרבה חמלה ועדינות בו זמנית, היו קטעים בסיפור שמבחינתי אפשר להגדיר אותם כקוזי טהור שפשוט נפלא ואלו בדיוק התחושות שאני מחפש בספרים.

כמה מילים על הכתיבה - לא יכולתי שלא להתרשם מהכתיבה של בישופ, היא אינטליגנטית ויפה כל כך, ביותר מאספקט אחד. כמובן שאני מדבר גם על עניין הטייק המגניב שלה לערפדים, אנשי זאב וכו', אבל גם על סגנון כתיבה שיודע להלך מסביב לתכנים הקשים למרות שהם קיימים כי זה חלק מהעולם. וסתם דוגמא חמודה שאהבתי בסגנון הכתיבה: במקום לכתוב "יצא להשתין" בישופ משתמשת במושג "לצבוע את השלג לצהוב".

ועכשיו לדמויות, הו הדמויות! מזמן לא קראתי ספר שכל הדמויות ללא יוצא מן הכלל עגולות ועמוקות, בכלל הספר מאוד מוכוון דמויות ואפילו הדמות הרעה (שבחיי, כבר לפני חצי הספר לא יכולתי להפסיק לדמיין איך היא מתה בייסורים) לא סתם חד צדדית, והיא אך ורק בתפקיד הזה כי יש סוג של הטיה שלנו כקוראים מול הזווית שלה בעלילה, יכול להיות שבנסיבות אחרות היא הייתה מתפקדת כגיבורה שהייתי מתחבר אליה. אבל אני בא לדבר פה על הדמויות האחרות - מג פשוט נפלאה, היא אמנם תמימה ולא דמות חזקה ודומיננטית, רק שמשהו בהתפתחות שלה פשוט שובה לב ומרשים כל כך. גם דמויות המשנה נהדרות ויוצאות דופן - סיימון שאמנם מרגיש קצת "קלישאתי" אבל יש בו כל כך הרבה מעבר, טס המסתורית שאהבתי במיוחד, בני אנוש ועוד מהאחרים שאהבתי במיוחד, ובאמת ששווה לקרוא את הספר רק בשביל הדמויות.

בנוסף - הספר גם מוגדר כפנטזיה רומנטית, אבל בספר הנוכחי היא לא קיימת מלבד ניצנים קטנטנים, למרות שמאוד ברור לאן זה יתפתח. ומצד שני ברור לי שהרומנטיקה תתקדם לאט בדיוק כמו שאר החלקים בספר כי זה אופי הסדרה.

טריגרים ותכנים רגישים

מוות, רצח, ריטוש ואכילת גופות - גרפי בחלקו, רמיזות לאונס, פגיעה עצמית.

מיניות - כמה סצנות יחסים, לא מפורט ואין כמעט התעסקות במיניות באופן כללי בספר.

לסיכום

לא ברור לי למה לקח לי כל כך הרבה זמן להגיע לספר (זאת אומרת, אני כן יודע ובכל זאת) אבל וואו כמה שאני שמח שהתחלתי את הסדרה וכולי תקווה שאצליח לקרוא את השני בקרוב כי אני אשמח עד מאוד לקרוא עוד על העולם והדמויות.

חשוב לציין שהוא לא דומה לפנטזיה הרומנטית הקלילה והקופצנית שיותר מזוהה עם ההוצאה, ככה שאם אתם מחפשים משהו בסגנון זה לא המקום.

608 עמודים | תרגום: דורית תמיר, אדלה חכמי | ינואר 2024

תודה שקראתם:)

יש דרכים רבות להכניס קוראים לעולם בדיוני חדש. באמצעות הדמויות וייחודיותן, דרך אוסף של פרטים, על ידי אנקדוטות, בעזרת רקע מסודר; כל סופר והשיטה שלו. כל סופר והניסיון שלו לשאוב את הקורא לתוך היקום החדש שהוא ברא. יש כאלה שנאבקים, יש כאלה שמצליחים, ויש כאלה - כמו בישופ - שעושים את זה באופן כה אלגנטי ומשכנע, שנוטל את הקורא מהעולם האמיתי ובונה סביבו עולם חדש כבר מהדפים הראשונים.

מג בורחת. מצליחה להמלט מאימה לא ברורה. אבל המפלט מסתבר כמפחיד לא פחות: מקום שבו אין תוקף לחוקי האדם. המקום שבו מתגוררים ילידי הארץ הקדומים, אלה שנראים־כמו ולפעמים מתנהגים־כמו, אבל חיים בדו קיום שברירי עם בני האדם. למרבה המזל המרחב שאליו הגיע מג זקוק למקשרת חדשה. למישהו שיהיה אחראי על קשרי הדואר שבין העולם האנושי לבין הקהילה הפחות אנושית. ובלית ברירה מג מנסה. הצלחתה לא תלויה רק בה; הסביבה החדשה לא מסבירה פנים. מג מנסה לחצוב את דרכה אליהם, לא תמיד במודע (ונחזור לנקודה הזו תיכף), והתהליך הזה הוא חלק מרכזי בספר. ברקע, העבר חוזר לרדוף אותה, ומציב את בני האדם בנתיב התנגשות עם תושבי הפרא.

העולם של בישופ מעצים – על ידי הקצנה – את ההתנגשות המובנית שקיימת בין קבוצות אנושיות שונות: מה אם יש קבוצות כל כך שונות שכבר אינן (או מעולם לא היו) אנושיות. איך ייראו קונפליקטים תחת תנאים כאלה? מה יקרה לשוֹנוּת האנושית הפנימית? האם קיומה של קבוצה חיצונית עוצמתית תכריח את האנושות להתנהל באופן מאוחד יותר? וכיצד תראה התרה של קונפליקט בין קבוצות שונות כל כך? האם תמצא שפה תרבותית משותפת?

[ואלה אולי שאלות גדולות שלא כולן נמצאות בהכרח על פני השטח, אבל האקטואליה הנוכחית שמאז השבעה באוקטובר מציפה אותן ומדגישה רובד נוסף של הספר (שלגמרי נכתב באדום)]

ולצד זה יש גם את הסיפור עצמו. ההיסטוריה של הדמויות השונות, היחסים בין הדמויות, התפיסות שמניעות אותן (ובישופ עושה עבודה לא רעה בתיאור של תפיסות פחות־אנושיות; המרדף הזאבי בתחילת הספר מעביר היטב את רעיון ה׳אחרים׳). ובמרכז: מג. אחת התכונות המסקרנות שבישופ מעניקה לה היא תמימות פורסט־גאמפית. העבר של מג גורם לה להיות פחות מתוחכמת, פחות מודעת. לפעמים זה מוביל לצרות, אבל פעמים אחרות היא עושה בפשטות את מה שאף אחד אחר לא היה מעז לעשות. הדינמיקה הזו משפיעה גם על החברה הסגורה והשונה שמג נקלעה אליה, וגם הם עוברים תהליך מסוים של שינוי וקבלה. באופן אישי אני מאוד מחבב דינמיקות כאלה.

גם מקומו של ההומור לא נפקד, כשע־ורבים, סוסי פוני וגור קטן מאפשרים אתנתחות קומיות (סביר שמבחינת הע־ורבים היצור היותר המשעשע הוא דווקא המג בעצמה), ויש גם מתח ופעולה. ורמזים לקשר שמתפתח, וקצת מניפולציות רגשיות שלוחצות על בלוטות העצב ושכתובות יפה.

וכך, בסופה של שבת ובלי להתאמץ, נגמעו להם 600 עמודים. אני חושד שחלק מתחושת הזמן שנעלם כרוך בכך שזה הספר הראשון בסדרה, ובישופ דאגה לתחזק בו רובד מעניין של אקספוזיציה מתמשכת. כל כמה עמודים מתגלה משהו חדש. על הדמויות, על העולם. כל זה תוך כדי התגלגלות טבעית של העלילה. התוצאה: כמעט שאין רגע דל.

ספר מהנה מאוד, שנשאר לקוות שיזכה להצלחה שהוא ראוי לה. חשוב להוסיף שגם הכריכה מהממת, והתרגום שוטף ומוצלח. כדאי לציין ששאר הסדרה תורגמה גם היא וחמשת הכרכים זמינים בעברית (תודה לדורית תמיר ולאדלה חכמי על התרגום).

יאללה, לכו לקרוא.

נכתב באדום

אן בישופ

תרגום מאנגלית : דורית תמיר ואדלה חכמי

הוצאה ספרים בעלמא

(לא בדיוק סקירה יותר חויית קריאה) 

אין דבר מבאס יותר, מאשר לסיים ספר מעולה. עוד יותר מבאס לדעת ,שיש עוד ארבעה מהטוב הזה, אבל צריך לחכות לתרגום... 

מי שקורא הרבה, יודע שפעם בכמה זמן נופל לך ספר שתזכור ותדבר עליו בלי סוף... אז בגלל שאסור לעשות ספויילרים מאד קשה לי לכתוב סקירה רגילה. אפילו תקציר יכול לגרוע מההנאה שלכם. 

אז ממש בקצרה:

"בעולם שנשלט על ידי האחרים, בני אדם אינם אלא טרף" 

מי הם האחרים? למה בני אדם אמורים להיות טרף? 

אז יש כל מיני סוגים של אחרים ,אבל לא תוציאו מימני אף מילה. נגיד בגדול רק שיש מכל טוב, ערפדים ,משני צורה ועוד ועוד ועוד וכן יש גם בני אדם . 

חצר לקסייד הוא מתחם המגורים של האחרים אליו מגיע בבריחתה מג. מי היא ?מה היא? ממה היא בורחת? ואיך תתקבל בחצר? נו שוב לא תוציאו מימני אף מילה! 

דמויות נפלאות כל אחת עם יתרונות וחסרונות חוץ מאחת שאני ממש שנאתי לאורך כל הספר...

 יש הרבה מעבר לסיפור הנפלא הזה .נאמנות ,חברות, מחויבות בקיצור החיים עצמם בלבוש שונה או שלא? ! 

יש טריגרים בספר ,לא מיניים ,אבל הרבה דם ואש ותמרות עשן. 

בדרך כלל אני לא "תוקפנית" בהמלצות שלי חחחח הפעם אני בפרוש אומרת, מי שאוהב פנטזיה טובה שלא יחמיץ!!! 

נהנתי, בכיתי ( כן עם דמעות וטישו) צחקתי, כעסתי בקיצור היה מוש. 

מה זה אתם עוד כאן ? מהר למי שיש על המדף לקדם לראש הרשימה ולמי שאין שידאג שיהיה לו .הנאה מובטחת.