הבית שלנו

למי שנשאר במפגש ולא הלך מיד בהתחלה, הובהר כי יש לקנות חלק מהאדמה, ולהתחייב לבוא לגור שם במבנה זמני. אף אחד לא נתן ערבות ולא הבטחה לכך שזה יצליח. 

נטף יהיה שמו של היישוב המיועד, כשם המעיין שפכפך בעמק שמתחתיו. 

נסענו לראות את המקום. ישבנו על פסגת ההר והשקפנו אל הוואדי. היה שקט מוחלט. אפשר היה לשמוע את משק כנפי החוויאים שעפו מעל לוואדי. הם היו שניים. ושנינו ידענו. 

בשנת 2023, באביב, הכול התפרק אצל גליה וחגי. הם עברו לא מזמן מביתם שבהרי ירושלים לדירה שכורה בתל אביב. אבל הדירה מתפוררת, רחובות העיר חפורים, הארץ כולה גועשת בהפגנות, שר הביטחון מתריע על סכנות, אחר כך הוא מפוטר ובאותו היום חגי מובהל לבית החולים.

הוא, שהיה גבר בריא וחזק בשנות השישים לחייו, מתמוטט בעקבות אירוע בריאותי. עולמם מתערער. 

בתהליך השיקום של חגי נזכרים בני הזוג במקום ובבית שעזבו. הם נזכרים בתחילת אהבתם, בצריף שבנו, במשפחתם הצעירה, בבוסתן, בהר, בכפר האהוב שהקימו באופן לא שגרתי בתחילת שנות השמונים. 

גליה מחליטה לכתוב את תולדותיהם ואת תולדות הכפר ומגלה שרב הנסתר על הגלוי. דבר לא יחזור להיות כמו פעם, אבל אולי מתוך הגילוי – יש גם סיכוי להבראה.