הטמעה

הטמעה - רוה גיל מור

הוצאת מטר

אילו יכולתם להיות צמודים לטלפון שלכם 24/7 ללא צורך לעצור כדי להטעין אותו או להחזיק בו האם הייתם עושים זאת?  ואם הוא היה מושתל בגופכם, זמין לכם תמיד ובכל מצב, עדיין הייתם עושים זאת?

הילה ברוש ואודי לוי נפגשו בכנס גיוס משקיעים. הפגישה הייתה מקרית אך צמח ממנה שיתוף פעולה מעניין.

הילה, בעבודת הדוקטורט שלה גילתה איך להפוך את הסוכר בדם לאנרגיה, לכוח מניע ובכך לאפשר טעינה פנימית של קוצב לב מה שמונע ניתוח להחלפת סוללות בקוצב מדי כמה שנים.

אודי מגיע מעולם הטכנולוגיה והסלולר. יש לו חלום, והפיתוח של הילה יכול לעזור לו להגשים אותו.

הם מקימים יחד חברה המשלבת בין תחומי הידע של שניהם. המוצר הוא טלפון סלולרי המוטמע בגוף האדם. כמו השתלה של קוצב לב. מכשיר קטן, בלי מסך ומקלדת המופעל בעזרת קול.

יש צורך להתמודד עם בירוקרטיה מסובכת וחוקים ותקנות אך זה לא עוצר בעדם. בשלב הראשוני משתתפים בניסוי עשרה מושתלים - ההצלחה היא מעבר למשוער.

בספר משולבים סיפורים של מושתלים לצד עדכונים על התפתחות המוצר והאנשים שעסקו בפיתוחו. בעוד המפתחים חשבו על כיוון אחד, המושתלים חשבו על כמה כיוונים אחרים.

מסתבר שכמו בכל התפתחות טכנולוגית גם כאן יש יתרונות וחסרונות, שימושים מועילים ושימושים מזיקים. היה מעניין לקרוא לאיזה מקומות יכול להגיע השימוש במוצר. לצד הפלא שבדבר אותי הרעיון הרתיע ולא רק בגלל התהליך הכירורגי.

כששיתפתי את בני הבית בתוכן הספר הבנתי שחלק מהטכנולוגיות המוזכרות בו כבר קיימות מה שמבחינתי הוסיף מימד של ריאליסטיות לספר… ז"א לא ירחק היום וזו תהיה מציאות אופציונלית. נחכה ונראה.

קריאה נעימה!

הייתי מאוד רוצה לראות את ״הטמעה״ של רוה גיל-מור כפרק של ״מראה שחורה״.

אני בדרך כלל לא סוקר ספרים ולא מעלה סקירות, אבל הפעם אחרוג ממנהגי, כי יש בספר של רוה משהו מיוחד בעיני, שדיבר אלי מאוד.

רוה כתב ספר שמתאר טכנולוגיה עתידנית (אבל עתיד קרוב, ולדעתי אפילו קרוב מאוד) ואת השפעתה על חיי האנשים ״הפשוטים״ באופן מאוד מוחשי ואמיתי.

הוא מתאר את השינוי שיחול בחיי היומיום תחת ההנחה שקיים טלפון נייד שניתן להשתלה בגוף האדם כך שהוא מהווה מאותו רגע חלק בלתי נפרד גם מהגוף וגם מאורח החיים – ולכן שם הספר ״הטמעה״ כל כך מדויק.

רוה כתב את הספר ממגוון נקודות המבט של דמויות שונות ברחבי העולם – גברים ונשים – כשלכל אחד ואחת מניעים אישיים (ושונים) לשימוש בטכנולוגיה וכל נקודת מבט כזו מביאה גם את הדילמות האישיות ואת ההתלבטויות המוסריות הכרוכות בהן.

בנוסף לזווית המשתמשים והמשתמשות, רוה מביא גם את נקודת המבט של התעשייה ויצרן הטכנולוגיה – הוא מתאר את המוטיבציה לפיתוח המוצר ואת הדינמיקה של ההתפתחות וההתפשטות של הטכנולוגיה בעולם, בצורה מדויקת ונאמנה למציאות של ימינו.

קראתי אותו במהלך סוף השבוע ונהניתי מאוד.

הספר אינו שגרתי. הוא קולח, זורם ופשוט לקריאה, אך אינו פשטני ולא נותן הנחות לקורא.ת.

הז׳אנר של הספר הוא (כנראה, אחרי שהתעמקתי בנושא) פרוזה ספקולטיבית-טכנולוגית. יש בו הרבה גיבורים וגיבורות, אבל הגיבורה הראשית – עד כמה שזה יישמע משונה - היא בעיני הטכנולוגיה. אפשר לראות את התפתחותה לאורך השנים, את החולשות והחוזקות שלה, את הדילמות שנקרות בדרכה, ולתהות האם יש לה קיום עצמאי מעבר לא.נשים שפיתחו אותה – בדומה למאורעות היסטוריים אחרים שאינם בהכרח תלויים באדם הבודד למרות שאדם בודד חולל אותם.

״הטמעה״ הוא ספר ששולח את הקוראים והקוראות בו לחשוב. לחשוב על עצמנו, על העולם שאנחנו חיים בו, על העבר ועל העתיד.

אני בעדו.

הספר "הטמעה" כתוב בצורה נפלאה ומותחת, והעלילה אמינה ומשכנעת. ניכרת הבנה מוחלטת ומעמיקה של הכותב בכל הנושאים שבהם הרומן נוגע - מדע, ביולוגיה, ניסויים קליניים, תקשורת, טלוויזיה, פיננסים, כולל הנפקות, גיוסי הון, שוק ההון באופן כללי, ועוד. ועם זאת לרגע אין תחושה שרוה בא להרצות לנו. המידע משולב היטב ובצורה מדודה ומנומקת בתוך הסיפור, שעיקרו פיתוח טכנולוגיה עתידנית של הטמעת טלפון סלולרי בתוך הגוף, על-ידי שני ישראלים, שאף מקימים חברה לצורך גיוס הכספים והמשאבים לקידום הטכנולוגיה. הרומן עוקב אחר השלבים השונים של התפתחות הרעיון והחברה, והתפשטות הטכנולוגיה בעולם. הוא מסופר מנקודות המבט של דמויות רבות, מה שמגביר את העניין, ומציג את היישומים השונים של הטכנולוגיה על-ידי אנשים שונים מרקעים שונים. למטרות חיוביות, למטרות אנוכיות ואף למטרות שליליות. הספר עורר בי מחשבות לגבי היתרונות והחסרונות של טכנולוגיות חדשות, והדרכים להתמודד עם ניצולן לרעה.

על הספר

הילה ברוש ואודי לוי נפגשו לראשונה בשיא המקריות במיזם שדומה לספיד דייטינג, כזה שנועד לחבר בין יזמים צעירים בתחומים שונים. הילה מספרת לאודי על המוצר אותו היא מנסה לפתח - קוצב לב שמסוגל להטעין את עצמו באמצעות אנרגיה טבעית שהגוף מייצר. אודי מגלה עניין ומציע כיוון מתקדם יותר של הטמעת מכשיר טלפון באותה פרוצדורה, דבר רודף דבר והשניים מקימים סטארט-אפ ומהר מאוד מתנסים בביצוע ושימוש הפטנט.

מכאן אנחנו עוקבים אחרי התגלגלות העניינים והתפתחות הטכנולוגיה מזוויות של דמויות שונות.

מה חשבתי במהלך הקריאה

קודם כל, לגבי מבנה הספר: בהתחלה חשבתי שמדובר בכמה דמויות בודדות שישתלבו לסיפור גדול יותר. ובעיקרון זה אכן המקרה, רק שאחרי הקריאה יצאתי עם תחושה שנכון יותר להתייחס לספר כאוסף סיפורים קצרים עם קו עלילה/גורם שרלוונטי בכולם. והאמת שאני רוצה לציין את הבחירה הזו לטובה, בסך הכול בתוצאה הסופית זה לגמרי עובד ונהניתי מהסיפור.

כהמשך לפסקה הקודמת אני אוסיף שאפשר לסכם את הספר כ"לס איז מור" - אין הרבה יותר מדי בגזרת העלילה מבחינת עומק שמתגלה, או לחילופין רבדים נוספים שנחשפים. אבל יש משהו בלקרוא סיפור שכל הזמן מתקדם בצורה משמעותית שהצליח לסקרן אותי להמשיך למרות שלרוב אני מעדיף עומק כלשהו. ועדיין, הקריאה הייתה ממש קולחת ונגישה.

מצד שני, יש גם חיסרון מאוד ברור לעניין - לא כל כך הצלחתי לסגנן אותו מבחינת ז'אנר: הוא לא בדיוק מד"ב, אלא יש בו אלמנט בדיוני כלשהו. לקרוא לו דיסטופי גם פחות יתאים לדעתי. ומעבר לזה, אני לא יכול להגדיר אותו כפרוזה או מותחן כי הוא לא אף אחד מהם. מדובר באוסף סיפורים שאמנם עקביים מבחינת הגורם המרכזי אבל בגדול אפשר להתייחס אליהם כל אחד כשלעצמו, או יותר נכון - מקרים שמדגימים את השפעות הטכנולוגיה הספציפית.

אני חושב שאחד הדברים שהכי נהניתי מהם בקריאה זה שלא מדובר בספר מטיפני או כזה שמתיימר להביא את נבואת הזעם הבאה. קל מאוד ליפול למקומות האלה והמחבר הצליח לכתוב עלילה שאפילו מרגישה קצת כמו לצפות בסרט, גם בזכות התייחסות אובייקטיבית יחסית בנוסף לקצב המוצלח שכבר דיברתי עליו.

הזכרתי כבר שמדי פעם אנחנו עוברים לזווית של דמות אחרת, אני גם אציין שבנוסף למעבר בדרך כלל יש קפיצת זמן כלשהי, משמעותית יותר או פחות, ששופכת אור על ההתקדמות הטכנולוגית כמו גם לסגור לפעמים בעקיפין קווי עלילה לא סגורים מסיפורים קודמים.

מדובר בספר ביכורים, מה שנוכח ומורגש. בעיקר בסוף שבעיניי היה לא מהודק וברור מספיק, גם אם המטרה הייתה לעורר מחשבה לגבי העתיד - אבל להרחיב מכאן זה קצת בגזרת הספויילרים. חוץ מהסוף היו כמה וכמה קטעים שהרגשתי שהטקסט קצת מתפזר, ופרטים שלא חשובים לקורא הממוצע נותחו יתר על המידה. מעבר לזה יש עוד כמה ניטפיקים קטנים שלרוב השתפרו תוך כדי העלילה + התרגלתי אליהם. מה שאני בא לומר בעצם זה שהספר לא חף מבעיות, אבל בשביל ספר ביכורים מדובר בתוצר נהדר.

טריגרים ותכנים רגישים

קצת אלימות, מוות, התאבדות. יש גם את עניין פרוצדורת ההטמעה שכולל ניתוח.

לסיכום

אז מה בסוף? הטמעה עמד בציפיות שלי, אבל גם התעלה עליהן ברגעים מסוימים. כיף לקרוא ספר שלא מתיימר להיות משהו שהוא לא, ופשוט לספק עלילה שכיף לקרוא, ועוד עם אלמנט מדע בדיוני שיכול להיות לא רחוק בכלל.

358 עמודים | ינואר 2026

תודה שקראתם:)