המחברת האדומה

הרומן הראשון שכתבתי נולד בגלל טעות במספר. יום אחד אחר הצהריים, כשישבתי לבדי אל השולחן בדירתי בברוקלין וניסיתי לעבוד, צלצל הטלפון. הרמתי את השפופרת, ומישהו מעבר לקו שאל אם הגיע לסוכנות פינקרטון. אמרתי לא, זאת טעות במספר, וניתקתי. ואז חזרתי לעבוד ומיד שכחתי מכל עניין השיחה.

למחרת אחר הצהריים שוב צלצל הטלפון. התברר שזה אותו אדם ושהוא שואל שוב את השאלה ששאל יום קודם לכן: "הגעתי לסוכנות פינקרטון?" שוב אמרתי לא, ושוב ניתקתי. אבל הפעם התחלתי לחשוב מה היה קורה אילו עניתי כן. מה היה קורה למשל אם הייתי מתחזה לבלש מסוכנות פינקרטון, תהיתי. ואם הייתי לוקח על עצמי באמת את המקרה.

למען האמת הרגשתי שבזבזתי הזדמנות נדירה. אם האיש יצלצל שוב, אמרתי לעצמי, לפחות אשוחח אתו קצת ואנסה לברר מה העניין. חיכיתי שהטלפון יצלצל שוב, אבל השיחה השלישית לא באה.

בספר זה (שראה אור לראשונה ב-1992) מספר פול אוסטר פרשיות שונות מחייו ומחיי חברים ומכרים, קטנות וגדולות, מעציבות ומשעשעות: פשטידת בצל שנשרפה ברגע קשה, טעות במספר שהוליכה לכתיבת ספר, ילד שנפגע ממכת ברק, איש שנפל מגג של בניין, עיפרון שלא נמצא ברגע מכריע. משותפת לרבות מהן תחושתו של המחבר שצירופי מקרים מרחיקי לכת מילאו וממלאים תפקיד חשוב בחייו, ובכל אחת מהן ניכרים סגנונו הבהיר ואנושיותו העמוקה.