המתנות של סלמאן

המתנות של סלמאן מאת כואכב מזיד סיף

איורים: אביאל בסיל

אחרי שסיימתי את הלשון נושלה של שמעון אדף, קריאה מאומצת, רציתי קריאה קלה. בשבת התחלתי ספר גרוע למבוגרים ואז אמרתי לעצמי: לא עדיף ספר מצוין לילדים? לא שידעתי מראש שהמתנות של סלמאן יהיה מצוין, אבל אפשר לסמוך על הוצאת טל מאי. מה גם שמתאים ביותר לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה לקרוא את הספר שנועד להנציח את סגן אלוף סלמאן חבקה ז"ל, אחד מגיבורים המלחמה הלא נגמרת שלנו.

המתנות של סלמאן מספר על סלמאן, ילד קטן וחמוד שיוצא עם סבתו לרעות את עדר העיזים, הוא חווה את הטבע במלוא הדרו ושמח בו, אנו רואים את הקשר האוהב והמפנק בין סבתו אליו המסמל גם הוא את אותה ילדות תמימה ואז בעת צרה, סלמאן נחלץ לעזרה כמו רועה צאן טוב, ומוצא מתנות קטנות אותם הוא מעניק לסבתו.

אפילו בספר צעיר וקצר זה רואים תהליך התבגרות של סלמאן ממקבל לנותן, ממתפנק למפנק, ממתכבד למכבד. באהבה שנוטפת שם מכל משפט, לטבע, לאביב, בין הסבתא והנכד, בין הרועים לצאן יש כח מרפא ומרגש ויכולתי לחוש את הרוח שנושבת שם באחו. אולי כמו חלום, אולי זה חלום.

הדמויות משתלבות בהרמוניה עם הטבע המתבטא בשמים הבהירים, בשדה הפרחוני והמבושם ובעץ הזית העתיק. סלמאן לובש חולצה ירוקה (שזה מזל כי ככה ניתן לראות אותו בין העיזים), העיזים אוכלים גבעולי תלתן וסבתא וסלמאן אוכלים מאכלים כמו לבנה, מאפה עם זעתר, לימון, זיתים ועגבניה. בחירות אלו מסמלות את הקשר בין האדם לסביבתו: בהנאה ובשימוש מושכל, עדין ולא פוגעני.

דמותו של סלמאן הצעיר כרועה צאן מתמחה, מקסימה בחיבור בינו לבין החיות ובשמחה שלו בהן. למרות שמדובר בספר ילדים לכל דבר, המבוגרים הקוראים בו (לילדיהם או לעצמם) יכולים לזהות את התפתחות המנהיגות והסמליות של רעיית הצאן. כמו משה רבינו שנשא על כתפיו גדי צמא או דוד (עוד לא) המלך שהגן על צאנו מפני הדב והאריה ודאג לקטנים ולגדולים, סלמאן מגלה אחריות ומנהיגות כלפי אלו המצוים תחתיו ומושיט יד לעזרה. סלמאן הקטן העוזר לסומסום הגדי השובב הוא חיבוק וגעגוע של הכותבת לסלמאן הבוגר שנכנס עם טנק לבארי והציל חיים רבים.

הספר שנכתב על ידי כואכב סיף הוא מתנה לבנו הקטן של סא"ל סלמאן חבקה ז"ל בתקווה לחיזוק ערכי האחווה והחיים המשותפים בארץ ובעולם, כך כתוב בדף הכריכה הפנימית. התרבות הדרוזית מופיעה הן בלבוש המסורתי של הסבתא באיורים, במאכלים המוצעים ובעיקר בשימוש בשפה הערבית המשתלבת בכתוב וקיים אף מילון בסוף הספר. פערי שפה יכולים להוות חוצץ בין תרבויות וספר זה המבקש לחבר, כותב בערבית ובעברית-ערבית ולפעמים גם מסביר בעברית תוך כדי השימוש בערבית ואם זה נשמע לכם מורכב, זה לא. בדיוק כמו ההבדל בין האחווה והאחדות כשחיים ועובדים יחד ביום יום וזה מובן מאליו לעומת התפיסה החיצונית הרואה במורכבות דבר שיש להימנע ממנו. שפה זו תרבות ומורשת והייצוג שלה מאפשר שימור ומקום של כבוד לערכים אלו ואף אני השתדלתי בכך בספרי "הכול אודות סופי" על ידי הביטויים בתימנית של הסבתות (אני אוהבת סיפורים על סבתות וסבתות בכלל, אולי בגלל זה המתנות של סלמאן קנה עוד לפני הקריאה?). שפה היא גם תקשורת ותקשורת יכולה להיות הצעד הראשון לאחדות.

לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, אין דרך טובה יותר בעיני להנציח אדם מאשר לספר על המורשת שלו. דודתו של סלמאן שכתבה את הספר מצאה דרך עדינה, יפה, מקסימה וחינוכית להנגיש לנו ערכים של אהבה, אחווה, עזרה לזולת, קשר לטבע וכבוד לבית ממנו אתה בא בספר ילדים מתוק עם איורים מושלמים.

תודה על הספר הזה.