הניצוץ

דלתות אולם הנשפים היו פתוחות לרווחה. רק חשיכה נשפכה החוצה מהן. מבפנים נשמע תקתוק מתמיד, כמו פצצה. אולי השעון נמתח מעצמו, כמו כל יתר הדברים במלון? ואז התחיל השעון לצלצל. צלילי פעמונים קטנים. כל האורות באולם הנשפים נדלקו, נשמעה תרועה אדירה, מצווחת, של חצוצרות. היא צרחה בקול רם, אך קול זעקתה בטל לעומת התרועות. "הסירו מסכות\!" הידהדה הקריאה, ואז נדמו הקולות. היא פנתה, והוא היה בדרכו אליה. עיניה ברקו בברק ריקני, רצחני. פיו היה מתוח בגיחוך רועד, נטול שמחה, פטיש בידו.

ג'ק תורנס נשכר כדי להשגיח על מלון מבודד בעונת החורף, השוממה מתיירים. הוא, אשתו ובנו בן חמש, חשבו שיוכלו להתמודד עם כל בעיה שתתעורר. ומה כבר יכול לקרות? אך הבעיות, שנראו מלכתחילה די שוליות, הלכו והסתבכו. אט אט נחשפות עוד ועוד פינות אפלות במקום, ובתוכם, ומציבות אותם מול האימה העמוקה ביותר - זו שבנפשם. רצח, פחדים ראשוניים, ורק הם עצמם, ומול עצמם.

סטיפן קינג חודר לנבכי נפשו של האדם, ועושה בהם כבשלו. גם פחדים שלא ידענו כי מצויים בתוכנו, נרעדים וזועקים ומשוועים עם האימה שהוא כה מיטיב לתאר.