הנסיכים האפלים 2 - התשוקה האפלה שלי
היא התשוקה המתוקה ביותר שלו... והסוד האפל ביותר שלו.
מסופרות רבי־המכר של ה־wall street journal פרקר ס. הנטינגטון ול'. ג'יי. שן מגיע סיפור מטלטל על אהבה אסורה בין נסיך שבור לסינדרלה שהמיטה על עצמה חרפה.
המשימה הייתה פשוטה. להתגנב לתוך האחוזה המאובטחת ביותר בפוטומק, לגנוב בחזרה את התליון שלי ולחמוק החוצה.
בעיה מספר אחת?
הרווק הכי בלתי מושג באמריקה תפס אותי.
בעיה מספר שתיים?
הוא החליט להחזיק בי. בתור מנקה.
החורף עם זאק סאן הוא כנראה הקר ביותר שהרגשתי מימיי,
אבל הגבר מלהיט את עורי.
הוא מאופק, מחושב, אכזרי וניזון מחולשות של אחרים.
הוא לא יודע שפגש יריבה שקולה.
הוא אולי בן אצולה אמריקאי, אבל האיכרה הזאת תעלה לגדולה ותהפוך למלכה.
הערת המחברות: התשוקה האפלה שלי הוא ספר שעומד בפני עצמו ושהדמויות הראשיות בו קודרות. רומן זה, שבין מיליארדר שבור לבין מנקה חדורת להט שלא פוחדת להשיב מלחמה, מתקיים בעולם המושחת של רומיאו האפל שלי, הספר הקודם בסדרת הנסיכים האפלים.
סיפור אהבה מרגש המשלב מתח, תשוקה ומאבקי כוח בעולם האצולה האמריקאית המודרנית.
לצפיה בכל הקופונים וההטבות באתר
מחירים לספר דיגיטלי
מחירים לספר מודפס
הוספת ביקורת
ביקורות
דרמה קוריאנית בפקק תנועה: 560 עמודים של מילים שמתקשות להגיע אל היעד
"התשוקה האפלה שלי" הוא דרמה קוריאנית לכל דבר: פרקים ארוכים מדי, קצב איטי, עלילות משנה מיותרות, דמויות קריקטוריסטיות, והרבה מילים שמנסות למלא חלל, מערפלות את העלילה ואינן אומרות דבר.
זאק סאן, בן 32, עשיר כקורח, רווק מבוקש, סובל מפוביה טוטאלית ממגע אנושי בעקבות אירוע טראומתי בילדותו. הוא מתואר כאדם מיזוגן, סגפן, הפועל בנוקשות רבה כלפי עצמו והסביבה.
פארו, היא הגיבורה הנשית בסיפור סינדרלה. היא התייתמה מאביה ונשארה לגדול כחסרת-כל, בחזקת אימה החורגת ושתי אחיותיה הרעילות. פארו עתירת כישורים, מלאת חיות ותכליתיות לצד רגישות גבוהה לזולת.
זאק סאן מחזיק בתליון יקר ערך סנטימנטלי עבור פארו והיא מגיעה לביתו כדי לגנוב אותו. היא מצליחה לחמוק מידיו ללא התכשיט, אך מפגינה יכולות cat-woman ששובות את ליבו של זאק סאן.
בזמן שהעלילה מתמקדת בעיקר, המפגשים בין זאק סאן ופארו כתובים בקצב קולח, חילופי הדברים מעניינים, הטיזינג שנון, משעשע ומעלה את המתח ביניהם. תיאורי הסמאט לוהטים.
בשאר הזמן העלילה לוקה באמינות נמוכה, הסתעפויות המתרחקות מהעיקר והאטה בקצב ההתקדמות, כמו: פגישות משמימות, תמלול שיחות וואטסאפ בקבוצת החברים שלו שהן שיא השיאים של השעמום. אני מודה שבשלב מסוים האצתי מהירויות והקפצתי קדימה.
מעבר להכל, נראה שעברתי את הגיל שבו יש לי סבלנות לסיפורים על גיבורים עם הפרעות אישיותיות ודפוסי התנהגות לקויים ועמוקים, שעוברים תהליכי אינסטנט ניסיים של טיפול-שיקום-שיפור-שינוי. וכאן זה מגיע לשיא: נגיעה אקראית אחת של פארו מוכתרת כ"תרופה", וזאק סאן, שנמנע מכל מגע אנושי והסתפק בעינוג עצמי, הופך בין לילה לרב-שגל מיומן, מרוסן ובטוח בעצמו.
הסיפור כולו לוקה בפומפוזיות ראוותנית והסוף הוא קרנבל סכריני מחריש אוזניים. את חצי השעה האחרונה שלו כבר לא הצלחתי לשאת.
לסיום, מילה טובה לקריינות של דורון זילברבוך ושירי גדני, שהצליחו בקסמם המקצועי לגרום לי להקשיב ל- 15 שעות של חול.
לייק לביקורת
כולנו אוהבים לפרגן לעצמנו, אבל הפעם נשאיר את זה לאחרים (:
