העץ שאף ילד לא דמיין

נַסּוּ לַעֲצֹם עֵינַיִם וּלְדַמְיֵן עֵץ.
לֹא סְתָם עֵץ, עֵץ מְיֻחָד, שֶׁאַף אֶחָד עוֹד לֹא הִצְלִיחַ לְדַמְיֵן.
לֹא לְכֻלָּם זֶה קַל, וּבֶטַח לֹא לְיוֹאֵל,
אֲבָל הוּא לֹא מְוַתֵּר וְיוֹצֵא לְמַסָּע שֶׁלֹּא יֵאָמֵן.
הַאִם יִמְצָא בְּסוֹפוֹ אֶת הָעֵץ שֶׁאַף יֶלֶד לֹא דִּמְיֵן?
אֶת הָעֵץ שֶׁאַף יֶלֶד לֹא דִּמְיֵן הִצְמִיחוּ יַחַד
שִׁירָה גֶּפֶן וְאֶתְגָּר קֶרֶת, שֻׁתָּפִים לַחַיִּים וְלִיצִירָה,
וַאֲלֵיהֶם הִצְטָרְפָה הַמְּאַיֶּרֶת עֲטוּרַת הַפְּרָסִים שָׁרוֹן שְׁפִּיץ.
עוֹד מִסִּפְרֵיהֶם שֶׁל שִׁירָה וְאֶתְגָּר לִילָדִים:
לַיְלָה בְּלִי יָרֵחַ וּמְחַכִּים לְנִסִּים.