הפוטנציאל הישראלי

"כמעט בכל תחום שבחנתי, גיליתי פוטנציאל יוצא דופן. ביטחון, אנרגיה, חינוך, AI, הסברה, מה לא. נתקלתי בפער עצום בין המצב הקיים ובין מה שאפשר להשיג אם רק נטפל בדברים אחרת. לא בהכרח בעזרת יותר כסף, לא בהכרח בעזרת יותר אנשים, אלא על ידי הגדרת הבעיה בדרך אחרת, וסטנדרט שונה למה שנחשב פתרון"

מאה מיליארד דולר.
זהו הרף שהועמד בפני כל רעיון שנכנס לספר הזה – שינוי ששווה מאה מיליארד דולר למדינה. אחרי קריסתן של מערכות המדינה בבוקר ה־7 באוקטובר, תם העידן ה"יהיה בסדר" והפתרונות קצרי הטווח. עלינו להעז הרבה יותר. כמשקיע הון־סיכון, יהודה טאוב יודע כיצד לזהות פוטנציאל של חברה או רעיון – והחברה הישראלית גדושה בפוטנציאל שכלוא בצינורות המחלידים של הפתרונות הישנים. לא עוד.

הפוטנציאל הישראלי הוא טקסט מסחרר שמתעקש לחלום דווקא על מה שנחשב בלתי אפשרי, ואז לחתור להגשמת החלום עם תוכנית עבודה מדוקדקת ואמון בלתי מסויג בהון האנושי בישראל. כל הצעה בו מרחיבה את גבולות הדמיון ומשאירה את הקורא המום מהפשטות, נרגש מהאפשרויות הפתוחות בפנינו ומתמלא אמון במשאב הגדול ביותר של מדינת ישראל: פוטנציאל.

- כיצד יכולה ישראל לשלש את את רווחיה מייצוא ביטחוני?
- מה יעזור לנו למדוד אם ההסברה שלנו אפקטיבית?
- האם מערכת הבריאות תוכל להעניק טיפולים בטכנולוגיות מתקדמות בחינם?
- ואיך המוח היהודי יכול להפיק לא רק פטנטים אלא גם רווחים?

"אנחנו בוחרים ללכת לירח לא משום שזה קל, אלא משום שזה קשה".
דבריו של הנשיא קנדי נאמרו בשיא המלחמה הקרה, זמן קצר אחרי שברית המועצות שלחה את האדם הראשון לחלל.

תוכנית אפולו לא רק הנחיתה אדם על הירח, אלא שינתה את כל מה שנגעה בו. בדרך להגשמתה הומצאו שבבים זעירים, מחשוב מודרני, חומרים חדשים, תקשורת לוויינית וטכנולוגיות לטיהור מים. לפני אפולו, הגעה לירח הייתה מונח ממדע בדיוני. אחריו, המילה "מונשוט" קיבלה משמעות ממוקדת ועוצמתית: מטרה כה שאפתנית שנראית בלתי ניתנת להשגה, עד לרגע שבו היא מושגת. מונשוט דורש לא פחות קפדנות ומשמעת מכל מיזם רציני, רק שהוא מסרב לקבל את גבולות הבעיה כפי שהוגדרו מלכתחילה.
זו הרוח שמניעה את הספר הזה.