הפונדקאית

רומן חדש מאת פנלופי וורד, סופרת המככבת ברשימות רבי המכר של הניו יורק טיימס...

אבּי: אני מתחילה להתאהב באבא של התינוק שאני נושאת ברחמי. יש רק בעיה אחת: זה לא התינוק שלי, לאלמן המצוברח אין כל עניין במערכת יחסים ארוכת טווח.

בתור פונדקאית, ההסכם היה שאעבור לגור באנגליה לתקופת ההיריון והלידה בלבד.

תחילה, הבחור נראה יומרני לא פחות מהשם שלו – זיגמונד בנדיקטוס.

הוא ואני התווכחנו ורבנו בלי הפסקה.

זיג פקפק בכוונות שלי, והאשים אותי שאני עושה את זה רק בשביל הכסף.

אט־אט, הוא למד לבטוח בי.

הוא אפילו החל לגונן עליי.

עם הזמן, האיבה היוקדת בינינו הפכה לכימיה לוהטת.

התחלתי להתאהב בו.

העניין הוא שהגעתי לאנגליה לפרק זמן מוגבל, והייתי צריכה להגן על ליבי מפני הגבר החתיך, שידעתי שבסופו של דבר ישבור לי אותו.

זיג: כשהחם והחמות שלי סיפרו לי שהם רוצים להשתמש בביציות של אשתי המתה כדי להביא לעולם נכד, לקח לי זמן לעכל את הרעיון.

הם נשבעו שבזמן שבריטני גססה, היא סיפרה להם שזו משאשלתה – אבל רק בתנאי שאני אהיה האבא של התינוק.

ההורים שלה התעקשו שהם יהיו אלה שיגדלו אותו.

בניגוד לכושר השיפוט שלי, הסכמתי.

נשבעתי שלא אערב את ליבי בעניין.

המשכתי להעמיד פנים שזה לא קורה, ולחיות את חיי הרווקות הריקניים שאליהם התרגלתי בחמש השנים שחלפו מאז בריטני נפטרה.

זאת, למרות העובדה שבחורה אמריקאית צעירה בשם אבּי ניקרבוקר עוררה בקרבי דברים שחשבתי שגוועו כבר מזמן... הייתי נחוש בדעתי לא להתאהב בפונדקאית.