הפרח בראש ההר
אני לא יכול להישאר. הוא לא יכול לעזוב. כשנשלחתי לשבט של מכשפי מערב, בצד השני של העולם, הייתי בטוח שזו תהיה משימה קלה - להגיע לראש ההר, לאסוף פרח מיוחד, ולחזור. לא חשבתי שהמשימה הזאת תשנה את חיי. בטח שלא חשבתי שאמצא שם מישהו, אתאהב בו, ואז אצטרך לעזוב אותו.
אני מכשף צפון - הם לעולם לא יקבלו אותי. הוא בנו של ראש השבט - הם לעולם לא יוותרו עליו. אנחנו לא יכולים להיות ביחד. אז למה, לעזאזל, אני לא מצליח להתרחק ממנו?
סיפור אהבה מרגש מחוץ לגבולות המקובל, המאתגר תפיסות של השתייכות וזהות.
הוספת ביקורת
ביקורות
בסך הכל הגעתי כדי לקטוף פרח
בשביל זה שלחו אותי
זו העבודה שלי.
לא ידעתי שאחזור עם הרבה יותר מזה
לא ידעתי שאעבור את מה שעברתי.
לא חשבתי שהחיים יכולים להסתבך ולהסתדר בצורה כזו בו זמנית.
נובלה קסומה וכתובה בצורה נעימה וסוחפת
תודה רוני
לרוני יש ממש soft touch, בייחוד בכל מה שנוגע לכתיבת דמויות. מיד התאהבתי בפלג, בוייב הנעים וההולסום, בזוגיות המתוקה (ספר MM! הללויה!). זאת נובלת feel good נפלאה שמכניסה אותך לעולם של ״יומנו של מכשף״ בעדינות ובזהירות - תוך שהיא מעניקה מבט ייחודי על סוגי קסם ופוליטיקות פנימיות שלא זכיתי להיחשף אליהן בספר הראשון. קראתי את הנובלה תוך שעתיים. היא סוחפת, היא מהנה ולי היא ממש השאירה טעם של עוד לקראת הספר הבא.
ספר קסום ומופלא ומצויין, תקראו!
הפרח בראש ההר – רוני לונדון
מה זה
קוסם צעיר וחביב מטעם משרד הקסמים נשלח להצטרף לשבט רחוק, למסע כומתה ולטקס הסמכה, בשביל לזכות בפרח מיוחד והכרחי להמשך המחקר שלו
סליחה, מכשף. לא קוסם.
(שהסופרת לא תהרוג אותי חחח)
וזה גם מועצה, לא משרד הקסמים.
וגם מבחן הכשרה, לא מסע כומתה.
במהלך ההרפתקה המכשף שלנו לומד המון על התרבות של השבט, ומתחבר עם המדריך.
מתחבר ומתאהב
שניהם מקסימים. המכשף הצעיר שלנו רגיש ופתוח ראש, והמדריך הוא לוחם לשעבר, מזכיר קצת את מדריכי הטיולים שלנו במציאות הישראלית.
מדובר בספרון קצרצר, 120 עמ', שבהם שני הגיבורים שלנו עוברים מסע, נלחמים באויבים קנאים, מתאהבים, ושומרים על הגאווה שלהם כנגד שנאת חינם.
למה אני ממליץ כל כך
הכי בכנות – בזכות האורך.
קשה מאוד לספר סיפור שלם, שיכול לרגש עד דמעות, ב120 עמ'.
ואם כבר סיכון על סופרת צעירה, אם כבר סיכון על ספר עצמאי, וישראלי, אז אני מאוד ממליץ לקחת את הסיכון הזה על משהו קצר כמו "הפרח בראש ההר"
מודה, אני הגעתי לספר כי אני והסופרת חברים.
אבל לא הייתי ממליץ עליו, או טורח לסקור אותו בכלל, אם לא הייתי אוהב אותו מאוד בעצמי.
קצת דברים שאהבתי במיוחד
- שיחות על העבר
הן היו קצרות ונקודתיות ומרגשות, ושונות מאוד בין דמות לדמות. מת על זה. הדמויות יישארו איתי בזכות זה.
- ההתמודדות עם העבר
ברור לגמרי שהסופרת יודעת על מה היא מדברת בכל מה שקשור להתמודדות של לוחם עם העבר שלו. אני לא רוצה להגיד מעבר כדי לא לספיילר, אבל וואו, איזו רגישות. היה ממש תענוג לקרוא את זה בספר פנטזיה. בשביל דברים כאלו אני בא לז'אנר!:)
- היער
ממש הרגשתי יער. את העצים, הלילה, המסע, המים הזורמים. זה התכתב מצויין עם הכריכה גם
- הסוף
קשה להגיד בלי לספיילר. פשוט יש שם משהו שריגש מאוד אותי אישית, וזה יישאר איתי לנצח.
דבר אחד שפחות אהבתי
הפרוזה
הרגיש לי קצת סנדרסוני. מביא אותך מנקודה א' לנקודה ב', ויש גם משפטי מחץ בדרך, אבל הרוב קצת כזה... פשוט מדי.
אני חובב פנטזיה רומנטית ולא מתבייש בזה!
זורם לקרוא עוד!
וממליץ בחום על "הפרח בראש ההר" כהתחלה לסקרנים:)
הנובלה היא MM - פנטזיה רומנטית שמתרחשת בעולם של ״יומנו״. (יומנו של מכשף/ רוני לונדון)
האם צריך לקרוא את יומנו כדי להבין את הפרח? לא.
האם הייתי ממליץ לקרוא את הפרח לפני יומנו ? ממש לא! מכמה סיבות:
יומנו הוא ספר טוב. לא מושלם. אבל טוב. מה חסר שם ? עולם! זה לא שאין, אבל אתה רוצה עוד.
וזה בדיוק מה שהנובלה נותנת עוד עולם. עוד עומק.
אחרי הנובלה + הסיפור הקצר (כישוף על פי ניוטון) באתר של רוני לונדון, מבאס לקרוא ספר טוב, שבו הייתי רוצה יותר עולם.
ולכן מי שלא קרא את יומנו, שיקרא קודם את יומנו ואז ירחיב. ואתם הולכים להנות.
היו לי כ 4 סיבות לא לקרוא את הספר.
אבל אז הייתי מצוברח, ולמרות שלא הגיע תורו של הספר הזה, הוא קרא לי. יצאתי מקבוצות וואטסאפ מאוד פעילות שלא יפריעו לי וקראתי אותו ברצף.
סיכום:
עולם 10/10
רומנטיקה וקיטש - צ׳ק
הומור ודברים שגרמו לי לצחוק - צ׳ק
דמויות ודיאלוגים - נהדר.
קנגרו - צ׳ק
נגיעות וטיפול בפוסט טראומה - צ׳ק
זמן קריאה עם הפרעות מקבוצות פעילות - 2.5 שעות
האם זה עמד בהבטחות המחברת שהגדירה לי אותו כ
״חיבוקי קטן בלב״ ? - אכן.
מעכשיו שמו הרשמי בישראל ״חיבוקי קטן בלב / רוני לונדון״
ועוד דבר קטן. אל תהיו עידו ואל תקראו את התודות לפני סוף הספר.