הצפרדע המקפץ • סיפורה של כלבה

מדוע הסיפור על "הצפרדע המקפץ" הצליח כל כך והיה זה שהביא לראשונה את מרק טוויין למודעות הציבור הרחב? מדוע עד היום בימי שוק אזוריים עושים תחרויות לקפיצת צפרדעים ומדוע הסיפור הזה עדיין נלמד בבתי הספר בארצות הברית ומאות אלפי ה"תוצאות" בגוגל מסייעות לתלמידים להצליח במבחנים עליו?

ב-1867, לאחר מלחמת האזרחים, אמריקה מגבשת את תדמיתה. הסיפור הזה אינו מחקה את ספרות אירופה, הוא אינו מספר על אנשים מכופתרים שמדברים בשפה גבוהה ועל עלמות חן שוברות לב, אלא הוא כולו "העולם החדש" של מרחבים ענקיים ומכרות זהב, של גברים מסוקסים, של פעולה, תנועה ויזמות. הגיבורים אולי מגוחכים ומתעסקים בשטויות, אבל הם מדברים בגאווה בשפה "שלנו". אפילו המוזרים שבהם עובדים קשה, מלאי תחבולות; הכוחניות והאלימות קיימים תמיד, חבויים, כאשר הם דבקים בהשגת מטרתם והעיקר – "הם תמיד מנצחים!" ומרוויחים כסף... באמריקה כל אחד יכול!". זו האמריקה "האמיתית", אמריקה שבמסעות בחירות תמיד מבטיחים לחזור אליה.

"סיפורה של כלבה": כאשר סמיואל קלמנס – המוכר יותר כמרק טוויין - יצא מן הפרובינציה אל העולם הגדול, הוא הכיר והתפעל מן האנשים שדיברו "במילים עם שלוש הברות שמוצאן מלטינית". אבל מרק טוויין מספר לנו דרך הכלבה את מה שלמד: המילים המרשימות, הן עצמן הפכו לרבים מהם העיקר ולא המשמעות. והוא עוקץ: זה לא חשוב, כי ממילא השומעים הם בורים ולכן אין צורך לטרוח לדעת את המשמעות. האיש משומקום חושף את מה שגילה: את הצביעות וההתפארות של המלומדים כביכול. הוא לומד את המילים ומשתמש בהן בכתביו ובהרצאותיו, אבל אינו מזלזל בפה המדוברת ונותן לה כבוד וכך נעשה "אבי הספרות האמריקאית" האותנטית, השורשית כפי שאמר ויליאם פוקנר.