הרוצח האחרון בפתח תקווה

אוקיי, אני אמורה לתת פה איזשהו תקציר או תיאור של העלילה, אבל האמת היא שלא לגמרי ברור לי מה לעזאזל קראתי. הספר מוגדר בתור "תעלומת פשע קומית", שנעה בין שלוש דמויות עיקריות – נויה, סופרת מתח מצליחה שגם מעבירה סדנאות כתיבה. פלג, מתרגם מצליח וסופר כושל, שרב המכר שלו מבוסס על סיפור שגנב משכנה. וכרמית, שהיא מנהלת לשעבר בביטוח לאומי. שלושתם מתגוררים באותו בניין, ולכן העלילה נעה סביבם וסביב השכנים בבניין, עם המון אזכורים של דמויות פיקטיביות בברנז'ה הספרותית.

ובין לבין כל מיני אנשים מתים בתאונות מוזרות ומקריות, ואז עולה החשד שיש רוצח סדרתי בבניין.

יש פה ניסיון לחבר בין שני ז'אנרים – מתח/בלשות ורומן על עולם הספרות והכתיבה. אבל משהו לא עבד לי. זה כאילו שהסופרת התחילה עם כמה רעיונות שונים, ובמקום לפתח כל אחד מהם בנפרד, ניסתה לתפור אותם ביחד בתפרים גסים. אין מספיק התעמקות באף אחד מהעולמות, וככה אנחנו מפסידים גם את המתח וגם את העומק שיש ברומן.

הכתיבה מאוד צינית, וכל הדמויות הן בלתי נסבלות, כל אחת בדרך ייחודית משלה. האופי של כל הדמויות מוקצן לרמה של קריקטורה, וזה לא מאפשר להרגיש הזדהות או לחבב אף אחת מהן. גם מערכות היחסים ביניהן לא מספיק עמוקות, ורוב הזמן זה מרגיש כאילו הן חיות ביקומים מקבילים, עם ניסיון מאולץ להפגיש בין היקומים האלה.

הספר כתוב בשפה מאוד מליצית עם המון תיאורים מפותלים, ברמה מעייפת לפעמים, במיוחד כשיש אינסוף דמויות משנה זעירות שלא ממש תורמות להתפתחות העלילה, ורק הפריעו לי לעקוב אחרי מי קשור למי ומה בדיוק קורה.

שקלתי לנטוש את הספר כמה וכמה פעמים, אבל קיבלתי עליו המלצות ממש טובות [וגם קניתי אותו וזה הרגיש לי בזבוז] אז התעקשתי להמשיך. בפרקים האחרונים העלילה תופסת קצת יותר קצב ועניין, ובפרק האחרון יש איזשהו טוויסט חמוד.

אבל בסך הכול, התבאסתי מהספר. הוא מרגיש לי מפוזר מדי, ניסיון להכניס לספר הרבה יותר מדי אלמנטים במקום להתמקד ולהעמיק במוטיב אחד עיקרי.

אני לרוב מנסה להימנע מהכתרות, אבל הפעם מתקשה שלא. "הרוצח האחרון בפתח תקווה" הוא אחד מהספרים הכי טובים שקראתי בשנים האחרונות. הוא שנון, מפתיע, מציג קווי עלילה שנרקחו ביד אמן ודמויות שחלקן דוחות, מרגיזות ונתעבות, אבל אי אפשר שלא לרצות לקרוא עוד עליהם (או לרצוח אותם, אבל בלי ספויילרים!)

הספר מלהטט בין ז'אנרים בהנאה -

הוא ספר מתח? פסיכולוגי? פרוזה?

כתב ביקורת על הברנז'ה הספרותית בישראל?

כל התשובות נכונות.

לא אכחיש שזה שאני בעצמי חוטא בכתיבה ופרסמתי מספר ספרים, גרם לי להתמוגג מהתיאור המדויק להחריד של הברנז'ה הספרותית בישראל ואלה המנסים לחדור לתוכה בכל מחיר -

החל מהסופרות והסופרים המכריזים זה על זה כחסרי כישרון, השנאה כלפי העורכים הבכירים שלא מאפשרים לכל אחד להיכנס למועדון האקסקלוסיבי, מחברי רבי המכר שרוצים להיות 'איכותיים' והאיכותיים שהיו שמחים למכור יותר מעשרה עותקים (כי עם ביקורת במגזין יוקרתי לא משלמים את שכר הדירה). הספר גם נוגע בהתנהלות חברות ההפקה והיחסים בין סופרים ומתרגמים. נפלא!

דוגמה מייצגת להנאתכם.ן -

"אופיר המשיך לשוחח על עצמו ועל כשרונו הייחודי, ופלג סבל בשקט עד שלבסוף הגיעה העוגה ולבו התרכך. הם דברו סרה במתרגמים אחרים, ומצב רוחו השתפר מעט."

אז במה עוסק הספר?

המתרגם פלג דדון הוא כותב בינוני המסרב להשתפר ובוחר במקום זאת לשנוא ולקנא. בכולם. בסופרים וסופרות מצליחים, במתרגמים אהובים, באחיו שהוא עורך דין מצליח ובבנות הזוג שלו.

הוא ממעט באינטראקציה לא הכרחית עם השכנים שלו, אך משלב אותם כדמויות בכתב היד שלו - כתב יד שלא מתקבל לאף הוצאה בין היתר בגלל הדמות הראשית המחרידה שלו. דמות המבוססת עליו. ניכר כי פלג שונא את כולם, אך יותר מכל - את עצמו. בקיצור, דמות גיבור מורכבת ולא אהידה.

Give me more please :)

כשפלג מגיע בדרכים עקלקלות אל כתב יד גרמני המתאר את חייה של ניצולת שואה קשישה, הוא מחליט 'לאמץ' את כתב היד. מבחינתו, אם תרגם אותו, הוא כבר הכניס לתוכו חלק ממנו, אז מדוע לא לנכס אותו לעצמו?

כשכתב היד הופך להצלחה, חייו של פלג משתנים מקצה לקצה, אבל לאו דווקא לטובה.

אל חייו של פלג מתגלגלת נויה, מי שהחלה את הקריירה הספרותית שלה כילדת פלא בת עשרים וחמש, מחברת רבי מכר בסוגת המתח האהובה על הקהל אך פחות מוערכת על ידי הברנז'ה והמבקרים.

עשר שנים אחרי, נויה מעבירה את זמנה בתשוקה לזוגיות, משפחה, ובפרסום יצירה שהיא לא רק הצלחה מסחרית, אלא איכותית ומוערכת.

היא פוגשת את פלג הניזון מחולשות אלה מתוקף היותו המפלצת שהוא.

לאורך הספר שזורה תעלומת רצח ההולכת וצוברת תאוצה. נויה מעבירה בבניין מגוריו של פלג סדנת כתיבה לספרי מתח לפנסיונרים. לצערה של נויה, חברי הקבוצה הולכים ומתמעטים לאורך הסדנה.

כי מישהו או מישהי רוצחים אותם!

אבל מי?

הספר מכיל לא מעט טוויסטים.

לפחות ארבע פעמים חשבתי שהנה, גילינו הכל והוא נגמר, ואז לימור שלפה טוויסט שהפך את התמונה.

עד הטוויסט הבא.

כשכותב נהנה מהכתיבה, מרגישים את זה.

אין ספק שלימור (המחברת) ונועה (העורכת) נהנו מהתהליך. רוצו לקרוא. מומלץ בחום.

שאלתי את לימור על ההשראה לספרה, ולדבריה "ההשראה לספר מגיעה מחוויית ההכרות שלי עם תעשיית הספרות. עניין אותי לקחת עולם שאני מכירה היטב, עולם הספרות ופס היצור של ספר, ולהביא אותו לנקודות קיצון בשביל לחשוף מה שמגוחך בו. להניח בעולם הזה דמות שאפתנית ודחויה כמו פלג ולראות מה יקרה."