הרפתקאות אליס בארץ הפלאות

בפעם הראשונה שקראתי את הספר לא התחברתי אליו במיוחד. הרגשתי שתהליך ההיכרות עם העולם שלו תקף אותי כמו סטירה — חד ולא נעים. הדמויות היו לי לא נעימות ולא כל כך נהנתי מהחידות וממשחקי המילים. 

הדבר שהכי הפריע לי בתקופתו זה עד כמה הסופר התעלל בדמות של אליס: המסכנה חוותה כל כך הרבה. אני זוכרת שבתקופתו חשבתי על בעיות הדיסמורפיה שעומדות להיות ברגע שתעורר. תחושות אלו התגברו כאשר קראתי על הקשר בין הסופר לבין אליס הילדה: לא אכפת לי שהקשר היה יכול להיחשב ל"תקין" או "נורמלי" לתוקפתו, זה עדיין מגעיל אותי. 

בקיצור, קראתי את הספר בתקופה שבה מה שהייתי צריכה זה יותר יציבות משיגעון. לא הבנתי זאת בתקופתו אבל זה היה מקור הבעיה שלי עם הספר. 

לעומת זאת, בקריאה השנייה של הספר בעקבות האתגר, מצאתי את עצמי נהנית ממנו הרבה יותר. הפעם אפשרתי לעצמי להיסחף אחרי העולם, החידות, משחקי המילים והאבסורד המכוון שמאפיין את הספר. דווקא הכאוס, שכבר לא הפתיע אותי כמו בפעם הראשונה, הפך למקור בריחה מהמציאות. הרגשתי שלמדתי לקרוא את השפה המיוחדת של הסיפור ולמצוא בה קסם חדש.  

לסיכום, אני שמחה שיצא לי להשתתף בקריאתון. בזכותו יצא לי למצוא הנאה בספר ישן שוויתרתי עליו ממזמן. אם אתם צריכים לברוח לעולם מוזר שיגרום לכם לחשוב, זה הספר המושלם לכך.