השטן מדבלין

מאת סופרת רב-המכר "44 פרקים על 4 גברים" (ששימש השראה לאחת הסדרות הנצפות ביותר בנטפליקס) מגיע רומן מאפיה אפלולי ומטריף חושים, סוחף ומתובל בפולקלור אירי.

אני כבר לא זוכרת אם העיניים של סבא שלי היו כחולות או ירוקות, אבל אף פעם לא אשכח את הקמטים בזוויות שלהן כשצחק מאחת הבדיחות שסיפר. או איך הן נצצו בשעשוע כשסחף אותי בסיפורי אגדות על יצורי קסם ששוכנים ביער שמאחורי חוות הכבשים הצנועה שלו באירלנד – פיות ביישניות שאוהבות לאכול עוגיות, מכשפות אכזריות שאוהבות לאכול ילדים, רוח עגמומית ששוכנת באגם ואוהבת מתנות יקרות.

כילדה, האמנתי לכל מילה שלו. אבל כשהזהיר אותי מפני הילד האילם שארב גם הוא ביערות האלה, אותו ילד קטן שהכומר הכריז שהוא זרע השטן בכבודו ובעצמו – סירבתי להקשיב. קלן לא היה רע. הוא היה אכפתי, יפהפה, מיוחד ומצולק. הוא היה חבר שלי. וככל שביליתי בחברתו עוד ועוד קיצים גנובים, באותו יער קסום, הוא רק הפך ליותר ויותר מכל התכונות האלה.

אבל כשאני חוזרת לגלנשייר כאישה בוגרת, מתאבלת ומאורסת לאדם אחר, כל אותן אגדות משנות צורה במהירות והופכות לסיוט.

סבא שלי צדק לגבי הכול, בעיקר לגבי קלן.

חבל שלא הקשבתי לו.