
השתקן
שמחה, בנו של שמשון, גדל בצל אב שתקן וזועף, שתיעב כל סממן דתי. בילדותו, באופקים של סוף שנות השבעים, חבריו לכיתה לעגו לו וקראו לו גוי, משום שאביו לא מל אותו וסירב בתוקף לחגוג לו בר מצווה (“כי אנחנו לא יהודים״). במשך שנים סירב שמחה לקרוא את המגילות הנשכחות של אביו, וכשהוא סוף־סוף מציץ פנימה ' בעקבות מפגש מקרי ברכבת עם אישה חרדית יפהפייה ' הוא מגלה לתדהמתו יומן כתוב ביידיש שטומן בחובו סיפור בלתי נתפס: על שני אחים שעולמם חרב עליהם במלחמת העולם השנייה, על מאבק הישרדות נורא שבו מיטשטשים הגבולות בין אסור למותר, על אמונה וכפירה, ועל גבר אומלל ורדוף המתאהב באישה אחת ' אישה שנוהרות אליה כל הציפורים בעולם.
מחבר “השתקן״, ארי ליברמן, הוא גם סופר וגם איש אקדמיה, ובספר זה הוא עושה מהלך ספרותי יוצא דופן: הוא מציג בפנינו ' נוסף על עלילה מרתקת ' את הניגוד המהותי שבין כוחה העצום של הסיפורת לעומת מגבלותיה של הכתיבה האקדמית. מצד אחד, הרומן כולל את סיפורו של הבן ואת היומן עצמו; מצד אחר, אנו מתוודעים לפרופסור עזרא פרנקל ' דמות בדיונית של היסטוריון שמתרגם את היומן ' דרך הקדמה יומרנית פרי עטו והערות שוליים קטנוניות שהוא מעיר לאורך התרגום. בכך מגחיך ליברמן את מעורבותם של היסטוריונים בטקסטים אישיים, ואת אמונתם כי מעשיהם נותנים לטקסט את תוקפו ההיסטורי.
ליברמן מעניק את הבכורה דווקא לסיפורת החיה והרוטטת. אם אתם רוצים לדעת משהו על ההיסטוריה, כמו לוחש לנו המחבר, הקשיבו למספרי הסיפורים ולא להיסטוריונים. ואכן, הרומן הזה הוא הוכחה נוספת לכוחה של הספרות לעמוד על טבעם של מעשי האדם. זהו ספרו השני של ארי ליברמן (“אלופי התמימות״, 2014).

לצפיה בכל הקופונים וההטבות באתר
מחירים לספר דיגיטלי
מחירים לספר מודפס
הוספת ביקורת
ביקורות
"היכן היה אלוהים בשואה?!" הטיח בי פעם גולש בפורום כלשהו בתפוז. "הנה לך הוכחה שאין אלוהים!".
אי שם כשהייתי צעיר ויפה (צעיר אני עדיין, אבל יפה פחות) עוד היה לי כוח לוויכוחים תיאולוגים, מאז התבגרתי והבנתי שהעולם מורכב מיותר מצבע אחד ובעיקר כבר אין לי זמן לבזבז על ויכוחים עקרים.
הנקודה היא שהשאלה הזו, שעבורי התשובה עליה היא קלה ("לא יודע, לא מבין את דרכיו"), עבור ניצולי השואה היוותה לעיתים קטליזטור לשינוי כל מסלול החיים. אנשים עברו שם זוועות שלא ניתן לתפוס, ולי כדור שלישי המרוחק משם, קל הרבה יותר לתרץ בתשובה פשטנית שכזו.
לניצולים שיצאו מאושוויץ, השאלה הזו היתה לא פשוטה כלל. חלקם השאירו את אמונתם באושוויץ וחלקם דווקא רכשו אותה שם מחדש.
סיפורים על יהודים שהסתכנו בהנחת תפילין, בתפילה ושמירה כלשהי של מצוות בצל הצורר הנאצי נלמדת עד היום כאות וכמופת בבתי הספר הדתיים.
לנקודה הזו בדיוק נכנס הספר "השתקן".
הספר מציג את סיפורו של השתקן ואחיו, יהודים שהשואה גורמת להם לשינוי קיצוני באורח החיים, אחד מתפקר והשני חוזר בתשובה.
הספר מורכב משלושה חלקים כאשר המרכזי הוא יומן אישי של ניצול שואה (המכונה השתקן) המתאר את שנות המלחמה שעברו עליו.
לפני היומן מובאת 'הקדמה' מאת בנו של השתקן, המתארת את ילדותו בצל אביו הסולד מכל מנהגי יהדות, מגדיר את עצמו כלא יהודי ומוכר בשר חזיר.
הקדמה נוספת (קצרה) לפני היומן היא של פרופסור להיסטוריה, אשר תירגם את היומן מיידיש לעברית עכשווית, והוסיף ביאורים לאורך היומן.
(אם זה לא ברור, ההקדמות הם חלק אינטגרלי מהספר, והן והיומן נכתבו כולן ע"י הסופר).
אני חייב לומר לגבי ההערות ש"כתב" הפרופסור להיסטוריה "מאיר עיניים ומסבר אוזניים" (כלשונו של הפרופסור) - מדובר בהמצאה גאונית שהכניס פה ליברמן לספרו.
העצירה הזו מדי פעם לקריאת ההערות, היתה חשובה בקריאה של ספר המתאר מקרים נוראיים שכאלה.
"הקפנו לאורך התרגום על סגנון ברור ואובייקטיבי בעברית עכשווית יפה לכל נפש, חפה ממליצה ומארכאיזם חקייני, על אפם ועל חמתם של עורכי לשון למיניהם". כותב בעברית ישנה וארכאית הפרופסור שהמציא ליברמן.
הספר עצמו מרתק, על כל חלקיו וכבר מהעמודים הראשונים היה קשה להניח אותו מהידיים, עד שמצאתי את עצמי בסיטואציה קצת אבסורדית, קורא ספר 'כפירה' זה בשבת לאור המנורה באמבטיה לאחר שהאור בסלון כבה עם שעון השבת. מעניין מה "השתקן" היה אומר על זה..
עם זאת, הרגשתי שהמעבר בין השקפות העולם היה פשטני ולפעמים הוצג בצורה מעט אבסורדית.
השינוי הקיצוני קורה עם תחילת השואה, לאחר אירוע קיצוני, מטלטל וטראומתי מאד. שינוי קיצוני וחד, ללא התלבטות אישית, ללא סייגים ועצירות.
כשאני יושב כאן בנחת ליד המחשב, קשה לתאר מצב שכזה במציאות. אבל גם מטקסטים אחרים של ניצולי שואה לא ראיתי כזה מעבר חד.
כמו כן, בעוד האחים פונים כל אחד לצד אחר (אחד שהופך לכופר והשני שחוזר בתשובה), הצד המספר הוא הצד שהופך לכופר והאח השני מוצג כלא יציב, רודף שמלות וטיפש, כך שאין הקבלה בין הצדדים.
לסיכום,
ספר שקשה להניח מהידיים.
אם אתם דתיים, תוודאו שאתם פתוחים מספיק לקרוא גם דברים שאתם לא אוהבים לשמוע.
מכיל מספר עמודים עם תיאורים גרפיים קשים של זוועות השואה (אישית, לא הייתי מסוגל לקרוא ודילגתי).
לייק לביקורת
כולנו אוהבים לפרגן לעצמנו, אבל הפעם נשאיר את זה לאחרים (: