השתקן

"היכן היה אלוהים בשואה?!" הטיח בי פעם גולש בפורום כלשהו בתפוז. "הנה לך הוכחה שאין אלוהים!".

אי שם כשהייתי צעיר ויפה (צעיר אני עדיין, אבל יפה פחות) עוד היה לי כוח לוויכוחים תיאולוגים, מאז התבגרתי והבנתי שהעולם מורכב מיותר מצבע אחד ובעיקר כבר אין לי זמן לבזבז על ויכוחים עקרים.

הנקודה היא שהשאלה הזו, שעבורי התשובה עליה היא קלה ("לא יודע, לא מבין את דרכיו"), עבור ניצולי השואה היוותה לעיתים קטליזטור לשינוי כל מסלול החיים. אנשים עברו שם זוועות שלא ניתן לתפוס, ולי כדור שלישי המרוחק משם, קל הרבה יותר לתרץ בתשובה פשטנית שכזו.

לניצולים שיצאו מאושוויץ, השאלה הזו היתה לא פשוטה כלל. חלקם השאירו את אמונתם באושוויץ וחלקם דווקא רכשו אותה שם מחדש.

סיפורים על יהודים שהסתכנו בהנחת תפילין, בתפילה ושמירה כלשהי של מצוות בצל הצורר הנאצי נלמדת עד היום כאות וכמופת בבתי הספר הדתיים.

לנקודה הזו בדיוק נכנס הספר "השתקן".

הספר מציג את סיפורו של השתקן ואחיו, יהודים שהשואה גורמת להם לשינוי קיצוני באורח החיים, אחד מתפקר והשני חוזר בתשובה.

הספר מורכב משלושה חלקים כאשר המרכזי הוא יומן אישי של ניצול שואה (המכונה השתקן) המתאר את שנות המלחמה שעברו עליו.

לפני היומן מובאת 'הקדמה' מאת בנו של השתקן, המתארת את ילדותו בצל אביו הסולד מכל מנהגי יהדות, מגדיר את עצמו כלא יהודי ומוכר בשר חזיר.

הקדמה נוספת (קצרה) לפני היומן היא של פרופסור להיסטוריה, אשר תירגם את היומן מיידיש לעברית עכשווית, והוסיף ביאורים לאורך היומן.

(אם זה לא ברור, ההקדמות הם חלק אינטגרלי מהספר, והן והיומן נכתבו כולן ע"י הסופר).

אני חייב לומר לגבי ההערות ש"כתב" הפרופסור להיסטוריה "מאיר עיניים ומסבר אוזניים" (כלשונו של הפרופסור) - מדובר בהמצאה גאונית שהכניס פה ליברמן לספרו.

העצירה הזו מדי פעם לקריאת ההערות, היתה חשובה בקריאה של ספר המתאר מקרים נוראיים שכאלה.

"הקפנו לאורך התרגום על סגנון ברור ואובייקטיבי בעברית עכשווית יפה לכל נפש, חפה ממליצה ומארכאיזם חקייני, על אפם ועל חמתם של עורכי לשון למיניהם". כותב בעברית ישנה וארכאית הפרופסור שהמציא ליברמן.

הספר עצמו מרתק, על כל חלקיו וכבר מהעמודים הראשונים היה קשה להניח אותו מהידיים, עד שמצאתי את עצמי בסיטואציה קצת אבסורדית, קורא ספר 'כפירה' זה בשבת לאור המנורה באמבטיה לאחר שהאור בסלון כבה עם שעון השבת. מעניין מה "השתקן" היה אומר על זה..

עם זאת, הרגשתי שהמעבר בין השקפות העולם היה פשטני ולפעמים הוצג בצורה מעט אבסורדית.

השינוי הקיצוני קורה עם תחילת השואה, לאחר אירוע קיצוני, מטלטל וטראומתי מאד. שינוי קיצוני וחד, ללא התלבטות אישית, ללא סייגים ועצירות.

כשאני יושב כאן בנחת ליד המחשב, קשה לתאר מצב שכזה במציאות. אבל גם מטקסטים אחרים של ניצולי שואה לא ראיתי כזה מעבר חד.

כמו כן, בעוד האחים פונים כל אחד לצד אחר (אחד שהופך לכופר והשני שחוזר בתשובה), הצד המספר הוא הצד שהופך לכופר והאח השני מוצג כלא יציב, רודף שמלות וטיפש, כך שאין הקבלה בין הצדדים.

לסיכום,

ספר שקשה להניח מהידיים.

אם אתם דתיים, תוודאו שאתם פתוחים מספיק לקרוא גם דברים שאתם לא אוהבים לשמוע.

מכיל מספר עמודים עם תיאורים גרפיים קשים של זוועות השואה (אישית, לא הייתי מסוגל לקרוא ודילגתי).