
וודקה ולחם
המגורים במושב והעבודה במכולת מפגישים את עמיה עם טיפוסים שחיים על איזה קצה: בעל הבית שלה, אדון לוי הזקן הנרגן ובנו, גבר קשוח ושרמנטי, שאינם מדברים זה עם זה בעטייה של טרגדיה נוראה; אמג'ד, העוזר הערבי במכולת, המנסה לשרוד במציאות פוליטית וכלכלית בלתי אפשרית; ו"המדונה", המכונה גם "הזונה הרוסייה הקטנה", גנבת קטנה ופתיינית גדולה, ששובל של קסם ומסתורין מלווה אותה.
דמויות המשנה הססגוניות חודרות לחייה של עמיה ומשנות אותם. בד בבד בעלה נשמט ממנה, מתמעט ומתרחק. עמיה מנסה להבין את התמורה שחלה בו ולגונן על מסגרת משפחתית שפויה, אבל מה שנראה לה בתחילה כבחירה חופשית ואמיצה מצדו, מתברר עם הזמן כגזירת גורל. וודקה ולחם הוא רומן על חייהם של בני אדם, המתנהלים, כמו החיים של כולנו, בחותמו של גורל שנכפה עליהם הר כגיגית, ועל ניסיונם לתמרן בסדק הבחירה שהוקצה להם.
מירה מגן נוגעת בצדדיו הנשגבים והמגוחכים של ה"ניסיון" הזה. היא עושה זאת בפיכחון של מי שכבר יודעת דבר אחד או שניים על העולם הזה, אבל גם במנות גדושות של הזדהות עם הדמויות ובאור של חסד, המעמעם ומרכך את התמונה.
"וודקה ולחם הוא סיפור פשוט, לפחות למראית עין. זהו סיפור על מסגרת חיים שהתנפצה ועל המאמץ ההרואי־פתטי של גיבורת הסיפור לאחות את השברים, מאמץ המוצא כאן ביטוי בַּקישורים המרתקים בין לשון יהודית־מסורתית, המייצגת איזו שלמות קיומית ומוסרית, לכאורה לפחות, לבין שיבושים ושברים של הלשון הזאת ולשון חילונית, ולעתים גם סלנגית, המייצגים, שוב, לכאורה לפחות, איזו מציאות קיומית כאוטית. כוחו הגדול של וודקה ולחם הוא באהבת האדם החופה עליו, ברקמה הלשונית המשוכללת שלו, וגם, וזהו מאפיין מובהק בכל סיפוריה של מירה מגן, בפשטות ובצניעות המלוות את כל משיכות המכחול שלה, המעלות על הדעת יופי נקי של מים צלולים, לחם ומלח." יגאל שוורץ
וודקה ולחם הוא ספרה השביעי של מירה מגן, קדמו לו רבי־המכר ימים יגידו, אנה, מלאכיה נרדמו כולם, פרפרים בגשם, בשוכבי ובקומי אישה, אל תכה בקיר וכפתורים רכוסים היטב.

לצפיה בכל הקופונים וההטבות באתר
מחירים לספר דיגיטלי
מחירים לספר מודפס
הוספת ביקורת
ביקורות
איכותי.
וודקה הוא כלב שעמיה קיבלה ממדונה בתמורה לכסף שנתנה לצעירה שפלשה לילה אחד לחייה.
עמיה וגדעון כבני ארבעים הם זוג קרייריסטים שנקעה נפשם מעבודתם כרואת חשבון ופרקליט המגן על פושעים ושודדי קשישות. די, נמאס. לא רוצים להיות חלק מהעדר המשועבד למודרניזציה ודירה מצועצעת ובוחרים בפשטות- הוא באילת כדייג והיא במושב בפאתי ירושלים, מתפרנסת ממכולת שהותירו הוריה שנפטרו ושוכרת בית עבורה ובנה נדב בן החמש מאדון לוי הקשיש והנרגן העוקב אחריהם לעתים מחלונו. עם הזמן תלמד עמיה שמדובר באדם מיוסר בשל טרגדיה שבעטייה ניתק בנו עמוס המתגורר בחווה בצפון כל קשר עימו לפני עשור. השניים אכולים רגשי אשמה שגרמו שלוש מילים ארורות.
עמיה מעסיקה את אמג'ד מה שלא מובן לאחיה וגיסתה הימניים ועוד בתקופת פיגועים. מביתה נשקף נוף שמיים רחב ולא פיסה צרה כמו מחלון משרדה לשעבר. יכולה להתלבש כרצונה ולא בהידור מחייב. חופשייה למדי, אמג'ד במכולת ובנה בגן ויכולה בגחמה פתאומית להיכנס למכוניתה מצויידת בסלולרי ולנסוע יחפה לחוף תל אביב שרה בקולי קולות 'משורה ישחרר רק המוות'.
את מדונה קשה להגדיר. נערה שהשליכה מאחוריה את חייה ושמה הקודמים ושרפה את הגשרים. בחרה בשם מדונה סולז'ניצין. הכלאה מוזרה של פרחחית בהופעתה ומנהגיה, חתולת רחוב עם חריפות ותבונה שלא עושה חשבון ומוכרת למשטרה כ'זונה הרוסייה הקטנה' למרות שאינה רוסייה. יש לה הרגל תמוה להחזיר בעלי חיים במקום כסף שלקחה מהזולת. עמיה מוכנה להעסיק אותה.
זהו סיפורם של מי שבחרו לשנות ומסתפקים במועט. אחד מהם, מימי גדעון כפרקליט, בחר לחיות ברחוב לאחר שהשכיר את דירתו וחי על לחם וספרים והתנתק מהבלי העולם החומריים. הואשם בפשע שלא ביצע וגדעון מצליח לשחרר אותו ומלא התפעלות כשנוכח שמדובר באדם נבון 'ששם אותנו בכיס הקטן' המאושר בחייו ברחוב. מי שנקלעו לחיים אחרים מרצון או יד הגורל המהתל ועשו חשבון נפש. נוכחות גדעון בחיי עמיה ונדב מתמעטת. היא מוצאת סוג של נחמה בידידות עם עמוס הסגפן לאחר הטרגדיה ואבדן רכושו וכמו אביו ממעט בגילויי רגש. מדונה שזרקה את עברה לכל הרוחות.
הפרק המסיים הוא של תהפוכות, עצב ושמחה. עמיה תגלה אמת מטלטלת ותלמד לקבל מה שאינה יכולה לשנות. מדונה בחריפותה ולא מעט בשל הפרובוקטיביות שלה תצליח להחיות את המכולת שבקושי שרדה.
ספר בעל שפה ייחודית ועשירה של סופרת ברוכת כישרון אך לטעמי נוטה להגזמה פה ושם בעברית הספרותית, אם תרצו. מובאות מהמקורות, חודשי לוח השנה העברי, ציטוטים משירי ארץ ישראל הישנה והטובה עם השרות והדליות והרינות, 'משלוש יוצא אחד' בצד אמירות כמו "את כל הביצים האלה חירבנו תרנגולות, פיכס, לנגוע במה שיצא להן מהתחת"? ו"נמאס לו ללחך את העשב עם העדר" שמסבירה עמיה לבנה הקטן על אביו. יוצא דופן במובנים רבים.
לייק לביקורת
כולנו אוהבים לפרגן לעצמנו, אבל הפעם נשאיר את זה לאחרים (: