חוטים

"לראשונה ולאחרונה בחייו הוא הודה לאל שעשה את אדם שלו אוטיסט
זאת מפני שהוא ידע שברגע הזה, עכשיו, כשהם שוכבים זה לצד זה והוא מסתכל לו בעיניים ואילו אדם מסתכל הרחק אל השמים, אדם שלו לא עצוב.
הוא לא חושב על האנשים שהוא מותיר מאחור, על מה שאולי היה יכול לעשות ועוד לא עשה,
לא מונה את טעויותיו ואוצרותיו, הוא לא נאחז בשניות של אומץ, הוא לא מפקפק או מתחרט, הפה שלו לא אילם או יבש, ידו לא רועדת, והלב שלו לא פועם במהירות.
יצחק ידע שאדם שלו לא מפחד עכשיו.
שהוא לא יודע כלל מה זה אקדח

בשנת 1980, ביום שישי אפור וגשום, שעות ספורות לפני ארוחת הערב, נמצאים ביערות הכרמל גבר וילד ירויים וחבוקים על שמיכת פיקניק כחולה. יצחק, סב אוהב, נקרע בין אהבה גדולה לחוסר אונים, וחוצה בשם אהבתו את כל הגבולות האפשריים: הוא הורג את נכדו האוטיסט ומתאבד.

גיל ינושבסקי כנעני, שביססה את חוטים על סיפורה המשפחתי, מפתה אותנו ביד בוטחת אל תוך מרחב רגשי מורכב המוביל אל המקומות החשופים ביותר, אלו שרובנו מעדיפים להימנע מהם.

זוהי חוויית קריאה נוקבת המעיזה לגעת בבלתי ניתן להבנה, פרי כתיבתה של סופרת בשלה שהפכה טראומה משפחתית בין־דורית מכוננת ליצירה מצמיתה ומלאת חמלה.