חולשה לגנרלים

המקום: שכונת צהלה, הימים: שנות השבעים של המאה הקודמת. בתו של ראש המוסד מספרת על חייה בשכונה הפרוורית, שבה גרה הצמרת הביטחונית של מדינת ישראל. לא תמיד היא זוכרת מה היה מתי, ואירועים לאומיים משיקים אצלה לרגעים פרטיים ומשפחתיים, שלעתים לקחה בהם חלק ולעתים השקיפה עליהם מהצד, או אפילו רק שמעה על אודותיהם. תהליך התבגרותה מקביל לשקיעתו של העולם רווי הקודים והמפתחות, תרתי משמע, שאליו נולדה, זה של האליטות הישנות. ולמול צהלה ניצבת תל אביב – יעד הבריחה לחופש. שם, בתל אביב, מתפענחים לה סוף-סוף סודות רבים שאפפו אותה, אך העבר ממשיך להטיל את כובד משקלו.

הרומן "חולשה לגנרלים", בעל היסודות האוטוביוגרפיים, מתאר עולם שהיה מושא לרכילות כלל-ארצית מנקודת מבט מרעננת: של נערה, ולאחר מכן של אישה צעירה, המתבוננת על סביבה גברית המורכבת מגנרלים ואנשי מערכת הביטחון. היא שייכת לעולמם, אך גם אין לה חלק בו. במתח שבין העבר להווה, בין שייכות לחריגות, בין משמעת צבאית לריחוף אמנותי, בין חיים למוות, ובין גבריות לנשיות – מתקיים המרחב שיצרה לעצמה המספרת, בת דמותה של זמיר.

בכתיבתה היפה והישירה, מיכל זמיר מספקת לנו הסתכלות חפה מנוסטלגיה – אך לא נטולת כבוד – על תקופה שהיתה ואיננה. היא מיטיבה לתאר דמויות מרתקות ומורכבות על מלוא אנושיותן, מי מוכר יותר ומי פחות, ולפרקים גם מצליחה לשבור את לבנו. כל זאת, בשפה שנעה בקלות ובחן בין לשון פואטית לשפה דיבורית ויומיומית. על אף שהגיבורה איננה רואה תמיד את מה שצריך או מתבקש לראות, היא מציעה לנו נקודת מבט ששופכת אור על האתוס הישראלי של אותם ימים והיעלמותו לטובת ערכים שונים ורחוקים ממנו בימינו אנו.