חיי גירושים

חיי גירושים מאת דן רדלר

כשספר טוב נופל לידי, אני מוכנה לאכול את כיסוי הראש על השיפוט הראשוני שלי.

הוצאה עצמית, סופר לא מוכר (לפחות לא לי, מסתבר שהאיש כתב כבר שלוש ספרי פרוזה קודם לכן) וכבר בעמודים הראשונים תיאור של שתי נשים עירומות (אחת בעקבים) בסיטואציות שונות – הזהירו אותי מפני פנטזיות גבריות וקלישאות בלתי נסלחות וכבר הצטערתי שהתחייבתי לסקור ספר שהבנתי שאצטרך לקרוא בחריקת שיניים.

אמנם הספר לא חף מבעיות (בעיקר שפה מליצית שלעיתים לא מתאימה) אבל התגלה כמותחן פסיכולוגי מרתק ועשיר במיוחד. לא רק שקראתי אותו בשקיקה, מצאתי את עצמי משבחת את המחבר על האיזון היפה והעדין בין שלל הדמויות העגולות והאמינות ושמירה הדוקה מנפילה לקלישאות. לפני שאמשיך בתשבחות, על מה הספר הזה?

דניאל, ישראלי ציוני בעל אזרחות צרפתית, אבא נוטש ואמא יהודייה מהגיהינום (אשמה אשמה אשמה) פוגש במריה, רוסיה נוצרית וסטודנטית מבריקה עם אמא משוגעת לא פחות (מקימת כת פיתגורס) ואח אוהב, עשיר ומקושר בשם פליקס. סיפור האהבה שלהם מלא תשוקה ואהבה גדולה כביכול, אם כי לא שוויונית. דניאל חושק במריה ורוצה את כל כולה. רדלר שותל נורות אזהרה לזוגיות אלימה למשל, בתגובתו של דניאל לבטן ההריון הלא רצוי, שבו מצהיר שתחזור לבטן רזה מיד אחרי הלידה. דניאל ומריה לא רוצים אותם דברים אבל נאלצים להתפשר. כשמריה מחליטה לוותר על קריירה מזהירה באקדמיה וללכת אחריו לישראל, מדינה שאינה סלחנית לתושבים לא יהודים, היא מוצאת את עצמה בכלוב איום, תלויה בבעלה ונתונה להטרדות מהסביבה וממנו. הוא אינו סולח לה שאינה רוצה להתגייר. מערכת היחסים מחריפה עד לסוף המר.

טניה, סופרת רוסיה מוצלחת, מהגרת גם היא לישראל אחרי אהבה גדולה – ניר, ישראלי שהכירה ברוסיה. מערכת היחסים שלהם מאזנת את היחסים הטרגיים והקשים של דניאל ומריה ומאפשרים מציאות אחרת. טניה הייתה בעבר בזוגיות עם אחיה של מריה והופכת לחברתה הטובה. כשמציאות חייה ומותה של מריה מתגלה לפליקס הוא יוצר קשר עם טניה והם מנסים להביא את דניאל לצדק. ניר ורונה (קצינת חקירות) מתמודדים עם מערכת החוק הישראלית ועם אוזלת היד שלה. טניה מחליטה לנסות דרך יצירתית להשיג צדק עבור מריה וכותבת מחזה עבור קבוצת התיאטרון בה דניאל משתתף והשחקן הראשי. העיבוד שלה לאדיפוס שמנסה לפקוח את עיני החוטא מהעיוורון בו הוא נמצא מצליח לערער את דניאל ולשנות את חייו.

מותחן פסיכולוגי זה הוא הרבה יותר מסך כל חלקיו. בעיני, בראש ובראשונה הוא ביקורת חברתית על היחס לזר בחברה הישראלית העוינת והחשדנית, בדעות קדומות ובמערכת קליטה בלתי סלחנית שעלולה למרוט עורו של אדם ואת נפשו. בנוסף הספר משמש ביקורת חריפה כלפי אלימות נגד נשים וכיצד אותה אלימות שקופה אבל כואבת עד מוות יכולה לזרוע הרס בכל פרט בתא המשפחתי. רדלר עושה עבודה נפלאה בבניית הדמויות השונות, ברגשותיהם ובמניעים שלהם. כך שאין לנו פיצול מופשט בין טוב לרע אלא מציאות מרוכבת ואמת שניתנת לפירוש רחב יותר, יחד עם הבנה של גבולות הרוע – כאשר קיימת הסכמה כל הדמויות מלבד העיוור, לגבי החריגה מהן.

הספר עשיר במידע וניכר שנעשה תחקיר מעמיק בתחומים שונים כגון חקירה ומשפט, עולם התיאטרון ופנים שונות למחזה על אודות אדיפוס. גם במרחב הדמויות הישראליות קיים מגוון תרבותי אם כי לצערי, כל דמות דתית בסופו של דבר נתפסת כאויב. מעניינת המשיכה של נשים לדמותו של דניאל למרות הסלידה שהתפתחה אצלי במהלך הקריאה. הספר משחק הרבה על נושא העיוורון ומה רואים או לא רואים או לא רוצים לראות. דמות מכמירת לב מלבד הבן יורי האומלל, היא דמותה של מאי, בת זוגתו של דניאל הציירת שמחד מציירת את מערכת היחסים שלהם בצורה מובהקת וברורה כי הוא אינו באמת רואה אותה, עם זאת היא נשארת לצידו כאילו אינו רואה את אמת הקשר.

בספר דמויות משנה נוספות כגון בני, במאי ההצגה הבוגד באשתו ואינו מוצא אהבה לבנו המתבגר. גם הוא עיוור למניפולציה של טניה עד שלב מסוים – ואז כשרואה – בוחר להמשיך. עמית, חברו הטוב של דניאל דווקא אינו עיוור לפגמיו ומעיר לו עד כדי שדניאל עונה כי לא בטוח שהוא חבר טוב. יולי נמשכת לדניאל, עיוורת למניעים הפסיכולוגים הברורים לענישה עצמית זו.

אם כבר דיברנו על ענישה, נקמה ועונש הם מוטיבים חוזרים יחד עם העיוורון. הדיון בין נקמה לצדק קיים בדאלוגים ובמהות הספר כולו. הן במערכת היחסים של דניאל ומריה ופרידתם המכוערת, במערכת המשפט והחוק ובדרכה של טניה להשיג את נקמתה של מריה על במת התיאטרון. היא חוט מקשר עד הסוף המציאותי עד מאוד.

מערכות היחסים בספר רבות, שונות ומורכבות. אין מערכת יחסים ״מושלמת״ וכל זוג מתמודד עם הקשיים שלו בהתאם לקיום או אי קיום אהבה אמיתית בבסיס אותן מערכות יחסים. תשוקה, מיניות ובגידות נפוצים בספר בצורה שקצת מערערת את האמון בזוגיות אחת. לא לשווא הספר נקרא ״חיי גירושים״.