הוספת ביקורת
ביקורות
חרשתא מאת יהודית קגן
הרבה כתבו על חרשתא, כאן ובקבוצות אחרות והיה ברור לי שאקרא, כמו שהיה ברור לי שאם מישהי פרסמה ספר על שדים ורוחות בהפרש של כמה חודשים מ"הכול אודות סופי" היא בהכרח הנמסיס שלי, אבל יהודית אמרה לי, כשאמרתי לה ללא בושה או עכבות שזה מה שאני חושבת, שזו לא הדרך לראות את הדברים, אלא לראות בספרים שלנו בני דודים והציעה לי להתאחד. לא סתם להתאחד – אפילו פיתתה אותי עם קורל, דמות שאולי מזכירה את סופי, אבל המצחיק הוא שמצאתי את עצמי (ואותה) באופיר.
שנתחיל?
בשמלה לבנה משובצת פרחים צהובים, סיכה תואמת עם שזירת פרחים והילה של חג שבועות בחרתי להעביר את חג מתן תורה בקריאה על שדים ורוחות (חרשתא, שלום). הבחירה שלי הבהירה לי עד כמה רחוקה אני משרית של פעם שהקפידה ללמוד תורה לפחות כמה שעות אם לא כל הלילה. גם גיבורת הספר - אופיר פרל, בוגרת אולפנא שומרת נגיעה, בת שרות לאומי שמאמינה בשרות שלה כשליחות ממש, שרוצה בכל מאודה לעבוד על המידות שלה ולהיות הכי בסדר ואז עוד קצת - הזכירה לי את תקופת הדוסיות הרצינית שלי שהתבטאה בענידת שלט קטן ובו כתוב "אל תרבה שיחה עם אישה" על מנת שבנים לא יפנו אלי בדברים או להכריח מדריכים ג'נטלמנים מתנועת הנוער (תורה מציון – צדק, מי שמכיר שיגיד!) שליוו אותי הביתה לומר דברי תורה כדי שזה לא יהיה בזבוז זמן מוחלט. אפילו בלימודי קולנוע באוניברסיטת תל אביב הצלחתי להבהיל חברים עם שמירת נגיעה (לאחד היה אשכרה סיוט שהוא נגע בי בטעות) וללמד אנשים ביאור תניא בזמן העבודה בקולנוע לב ברמת אביב ז"ל. קראתי את אופיר באהבה רבה וחשבתי על כל בנות השרות עם חצאיות ארוכות מדי, תיקים גדולים מדי וחלומות גדולים עוד יותר. חלומות שאין בהם פרסום או הצלחה אלא בניית בית נאמן בישראל. הבנות השקופות שקל לא לראות אותן נעות במרחב הציבורי למרות שהן (כמו השדים) נמצאות בכל מקום ובעיקר בתחנות האוטובוסים המככבות בספר.
בעיני קל לאהוב את אופיר ולא צריך להיות דוס-על או דוס לשעבר. ההפך, הקריאה בחרשתא שמחה אותי בייצוג של דמות שלא מדברים עליה יותר מדי ולומדים להכיר את עולמה הפנימי, את המוטיבציה, היושר, המוסר והשאיפה לתיקון עולם. להנגיש דמות מקסימה שכזו לקהל הרחב חשובה בעיני על מנת לקרב בין המחנות בעם הזה. היא הזכירה לי איך קהל חילוני התאהב נואשות בחרדי כחול עיניים מהסדרה "שטיסל". לצד אופיר יש את דניאל לידר, צאצא של בעלי שם או כפי שאוהב לקרוא לעצמו "צייד שדים" המנסה לשמור על "סדרי עולם". השיח בין אופיר לדניאל הוא השיח כביכול בין הדתיה לחילוני ומאפשר להבין את הרגשות סביב שיח זה – עוד צעד נפלא לקרוב עולמות. יהודית, האם ידעת שעצם כתיבת הספר ופרסומו יכול להוביל לתיקון עולם?
אבל זה לא ספר על דוסית וחילוני. זה ספר על העולם שלנו ועל העולם של השדים ועל האנשים שיכולים לחיות ולראות את שני העולמות הללו. העלילה לא מבזבזת זמן, היא מתחילה מיד במתח, בת שרות צדיקה גונבת את חותם שלמה ואנחנו לא יודעים למה, רק את הדחיפות הזאת להגיע לחיפה. כמו גם ההופעה של דניאל ושל שלל שדים ועוד לפני שאמרתם: "סליחה, מה קורה כאן?" אופיר מבצעת כבר שתי קפיצות דרך על ידי השבעת רוח הצפון (שממש לא נהנית מהעסק). כל המידע החסר מתמלא תוך כדי עלילה ואנחנו מכירים עולם שלם, אמיתי וחי, של שדים מגוונים ומעניינים שהמדריך הקצר למטייל בעמוד 347 עוזר לנו להבין מי הם ומה כוחם. העלילה מתרחשת במקביל למותו של אשמדאי ועלייתו המפתיע של הורמיז, בנו הנכה, לשלטון. אתם מבינים, לא רק המשטרה רודפת אחרי אופיר (שממש לא אוהבת שקוראים לה חרשתא) אלא גם עירית (אשת לוט שמנציב מלח הפכה למאהבת של הורמיז) וגייסות רבות של שדים. בקריאת הספר אי אפשר להתעלם מהדמיון ל"בשורות טובות" של טרי פריצ'ט וניל גיימן, בייחוד בתאור השדים והשיח המשעשע ביניהם, פרטי הלבוש הנבחרים העשויים פסולת והרצון הברור להשתלט על העולם ולהעניש את בני האדם. רק שהפעם מעורבת כאן מעין גאוות יחידה – מדובר בשדים "שלנו" ובציידי השדים "שלנו" ולמעשה בתרבות עשירה מאוד של עולם שלא מרבים לדבר או להציג אותו. והרי לכם הסיבה השניה המעולה והחשובה למה חרשתא הוא ספר חשוב וטוב – הוא מביא לקדמת הבמה תרבות יהודית הנמצאת לרוב בשוליים. החל בסבתא מרים מבית האבות באייר שהייתה "אישה חכמה" וכלה בשושלות מקובלים בצפת המקומעת (אני יודעת שזו לא מילה).
יהודית אמרה שאוהב את קורל, שזו דמות קטנה מאוד גם בגיל וגם בזמן הופעתה בספר אבל גדולה מכולם ביכולות שלה ושאולי מגיע לה ספר משלה. אין לי ספק בכך, אבל בעיני סבתא מרים היא דמות שהייתי רוצה לראות יותר. אם כי תחושת ההחמצה שלי ושל אופיר היא אולי התחושה הנדרשת והמותאמת ביותר למציאות. דור הסבתות ההולך ונעלם עם כל הידע והחוכמה שלא היה להן למי להעביר פשוט שובר את הלב.
בסופו של דבר זיהיתי את קרבת הדם בין הספרים שלנו: הן בדמיון בין סופי לאופיר: ברצון להיות טובה ואז עוד קצת, בצורך להציל את העולם, באומץ לעמוד בפני רוע ובשאלות הזהות החותכות. כמו גם בייצוג של עולם הנשים החכמות שהיה להן כוח לעזור לקהילה שלהן ואת הבחירות הפוגעניות שעשו בחייהן, כמו גם המחיר ששילמו על כך.
וזיהיתי גם את עצמי – גם אני הייתי פעם בת שרות שרצתה להציל את העולם ושרדה יפה מאוד בלי להתקלח או להחליף בגדים שבוע 😊 תודה שגרמת לי להרגיש לא לבד בחיי הג'יפה הנ"ל.
חרשתא /יהודית קגן
פיו! מתנצלת על העיכוב הייתי צריכה לצייר קערית השבעה לשד שגונב רצפת אגן..
לא זוכרת שצחקתי בספר כול כך הרבה
אל תבינו אותי לא נכון הספר הזה לא מושלם בכלל אבל יש בו הרמוניה של חוסר שלמות שעושה אותו מציאה כשרה
על הספר:
אופיר בת השירות מתחילה לראות את העולם אחרת ויוצאת להציל אותו או להרוס אותו תלוי מי מסתכל על זה, דניאל בעל עיניים (שיעשה לה עיניים בחורה גיבורת הסיפור וכו') צריך למצוא את המקום שלו
אשמדי אחד מת ואחר יוכתר וסידרי עולם בתהו.
הספר מציג גיבורה ראשית שהיא בת שירות ולא מתבייש להציג את הצדקנות העיוורת את העלבון כלפי העולם בפשטות שיש בה את הקסם שלה הוא מתחבר למתבגר/ת שהיינו (או שאנחנו עכשיו) ומנרמל
כמי שנולדה וגדלה בצפת וחוותה בעצמה מסע בין בחירות בנתיב דתי היה לי העונג להבין קריצות שונות בין השורות ולהתענג ממש לעומק מהיצירה הזאת ברמה שרציתי לקרוא אותה מיד שוב וקראתי אפילו את התודות! (זה לא זהב זה יהלומים)
חייבת לציין לטובה את האלמנטים השיווקים המגניבים מהאריזה לאיימלים בכול הפרטים הקטנים מה שמחזק מאוד את הקסם.
דברים שיכלו להיות יותר טובים:
מרוב שדים לא רואים את היער- הדמויות של השדים ברובם היו רדודות אבל מי שמכיר את המקורות נהנה מחידודי הלשון
צפת- בתור מי שגדלה שם יש כמה חטאי תיאורים אבל הם לגמרי נבלעו ברעידת אדמה האחרונה שגרמו השדים...
דירוג הורי: נוער בוגר 16+
אז למה הגעתי לספר "חרשתא" רק עכשיו?
הרי התפרסמו עליו כבר עשרות סקירות והוא כבר הספיק לקטוף את מיטב הפרסים. למה לחכות כל כך הרבה זמן כדי לקרוא אותו? התשובה פשוטה.
מבחינתי "חרשתא" הוא קרמל מלוח בעולם של וניל, שוקולד, תות, סורבה והטעם הלא ברור ההוא שטוענים בפניכם שהוא בלי סוכר.
אתה לא סתם בוחר בקרמל מלוח. הרי הכי קל לבחור בשוקולד הרגיל או בוניל (ומקסימום לגוון בוניל שמבטיחים לכם שהוא "צרפתי", לא?).
קרמל מלוח זה לרגע של הרפתקה.
רגע של שילוב בין הקרמל המוכר, הטעים והמתקתק עם אלמנט נוסף שמוציא ממנו משהו חדש שפותח ומאיר את העיניים. פנטזיה יהודית.
ועכשיו כשבזבזתי חצי סקירה כדי לעזור לכם ולכן להשמין, הגיע הזמן לדבר קצת על הספר.
אופיר פרל היא לא עוד נערה, היא בת שירות בספריה הלאומית. היא גם שומרת מסורת ושומרת נגיעה שמתייעצת בהודעות sms עם רב כדי לקבל ייעוץ והכוונה.
כל זה לא מונע ממנה לחצות גבול ולגנוב מגילה, אבל זו לא 'סתם' מגילה, אלא חותם שלמה, מה שמעיר ממרבצם את מיטב יצורי השאול ומעורר רוח מלחמה בין עולם השדים לעולם בני האדם.
האם המעשה של אופיר הוא זה שישבור את הסטטוס-קוו בין העולמות? נראה שכן.
אופיר לא בוחרת לחטוא סתם כך. הגרסה הכשרה של דודה מיי (או שבעצם היא יותר על תקן דוד בן? טוב, בלי ספויילרים!) נקראת מרים והיא מאבדת את זכרונה ושפיותה. החותם יוכל לעזור לה, ויש לכך חשיבות רבה. למרים יש תפקיד מהותי באפוקליפסה לכשזו תגיע. רק חבל שהיא לא זוכרת את שמה...
אופיר רוצה לעזור לה, אך האם בכל מחיר?
ומה לגבי האפוקליפסה? כאן נכנס הורמיז, בנו המאותגר של אשמדאי עליו השלום. וכשאשמדאי נפטר ומשאיר אחריו את לילית אשתו ועשרות יורשים צמאי דם, הורמיז מצליח לפלס את דרכו לעבר כס המלוכה דרך הבטחה להיפטר אחת ולתמיד מבני האדם המעיקים. רק שחסר לו משהו.
נחשתם נכון. חותם שלמה.
כל באפי צריכה גם איינג'ל (או ספייק. תלוי באיזו עונה עצרתם. התשובה הנכונה, אגב, היא "באף אחת. ראינו הכל") וכאן נכנס לתמונה דניאל לידר, צייד שדים שהשתחרר מהצבא לפני שנתיים ועדיין מחפש את מקומו בעולם. האמונה בקב"ה ממנו והלאה.
איך הוא מסתדר עם שומרת נגיעה שממתינה לתשובת הרב ומבקשת לשמור ממנה מרחק של ארבע אמות? קראו ותגלו.
מה אהבתי בספר? ואוו, המון.
+ מקוריות, יצירתיות ובניית עולם ברמה מהגבוהות ביותר שפגשתי. נקודת בונוס לכותבת וגם לעורכת.
+ היכולת לבנות גיבורה בלתי נסבלת ומעוררת אמפתיה בעת ובעונה אחת.
+ הזמן שהושקע מאחורי הקלעים במחקר ואיסוף מידע מהפולקלור היהודי כדי לאפשר לנו לדפדף בקלילות בין עשרות דמויות ותיאורי שדים. המילון בסוף הספר שווה בעיני שנות מחקר. שאפו גדול ליהודית.
מה פחות אהבתי?
המונח "לא אהבתי" בעייתי. זה לא שלא אהבתי, כמו שהתקשתי. התקשתי עם הארמית וחיפוש התרגומים בתחתית העמוד. התקשתי עם חלק מהשמות ועם כניסה לעולם חדש ושונה מהמוכר.
התקשתי עם המלח, אבל זה בדיוק היופי בקרמל המלוח שיהודית רקחה עבורנו.
בלי המחויבות, בלי הנכונות ובלי הצלילה פנימה, קשה לראות את השלם. מי שיהיה מוכן לעשות זאת, יהנה מחוויה, מיצירת אומנות ומהיסטוריה.
היום בו תסיימו את הספר יהיה היום בו תבינו שלא חייבים צלב כדי ליהנות מקוטלת ערפדים. יש פנטזיה יהודית ויש אפילו מכשפה שקוטלת שדים.
קוראים לה אופיר, או בעצם "חרשתא".
מומלץ בחום.
ציטוט לפרידה -
דניאל נד בראשו. "לפי דעתי, מה שאת עושה לא כשר במיוחד."
"כשתהיה רב, דעתך תהיה חשובה לי."
שאלתי את יהודית על מקורות ההשראה שלה, ולדבריה, "אני חושבת שכותב חייב להביא איתו ערך מוסף לכתיבה, משהו נוסף מעבר לשליטה בז'אנר. ברגע שנוצרים חיבורים מפתיעים ולא מובנים מאליהם, זה הרגע שאפשר לעשות דברים חדשים. עבורי זו המסורת היהודית ובעיקר מדרשים ופירושים שהם מסורתיים אבל בעצם יש להם השקפת עולם אחרת על מה זה אומר להיות אדם (ועל מה זה לא, לדוגמה - גם שדים יכולים להיות יהודים וישנם דיונים הלכתיים האם הם יכולים להשלים מניין) ואיך העולם עובד ולכן גם איך הפלא פועל."
לסקירות נוספות >> עולם הספרים של רז
.
.
.
Judith Jael Tamar Kagan Orna Landau שתים בית הוצאה לאור
אני מאוד אוהבת ספרים שמתחברים אלי בכל מיני רבדים, שארוץ לגוגל כדי לבדוק מה מתי ואיך...
קודם כל, תמיד האמנתי ששדים לא נכנסים לארץ ישראל שיש על א''י מעין שמירה מפני שדים והספר הזה ניפץ לי את האמונה לרסיסים...
שנית, שנים שאני רואה תנועות חסרות הסבר בזווית העין אולי אני בעצם בעלת עיניים?
בנוסף חייתי מספר שנים על הציר של ירושלים-חיפה-צפת והסיפור הזה החזיר אותי לשם... אבל רק בזכות הספר גיליתי שלאחרונה גילו שם מנהרות!!! באמת יש מנהרות מתחת לצפת (הלכתי לבדוק), בזמני כנראה עוד לא התגלו.
עולם - העולם שלנו רק עם שדים וליליות בכל פינה, רוב בני האדם לא יכולים לראות אותם, אבל יש יחידי סגולה שיכולים ולכן יש להם משימות מרובות...
דמויות - בנויות היטב, בעלות רבדים שונים. אני מבינה למה אופיר מעצבנת הרבה מהקוראים... אבל היא התבגרה יפה במהלך הספר...
זרימה - השליש האמצעי כמו בהרבה ספרים היה קצת איטי אבל סך הכל הקריאה ממש זרמה והיה מרתק לקראת הסוף. גם אהבתי שהסיום לא היה בבום, אלא היה קצת מקום לעכל אח''כ.
עלילה - פתלתלה ומרתקת עם הרבה שינויים והפתעות.
אהבתי מאוד וממליצה מאוד
חרשתא
יהודית קגן
הוצאת שתיים
עריכה אורנה לנדאו
סקירה במסגרת גמר תחרות קיפוד קבוצת המדפדפים.
"מה הטעם לנסות לעזור ולהציל מישהו בעולם הזה אם אפילו מי שמנסים להציל מוכן לפגוע בך? למה להציל משהו אם אף אחד לא רוצה להנצל כך? "
מצד שני הרי ידוע ש"כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם מלא"
תקציר
בת שרות צעירה בשם אופיר, ששום דבר שהיא יודעת עד עכשיו על החיים, לא הכין אותה למה שהיא עומדת לעבור. שדים ליליות ועוד שלל יצורים שונים ומשונים.
היא יוצאת למסע מירושלים לים המלח לצפת ובחזרה ותוך כדי נאלצת לכשף מסלול מחדש. המחשבה שלה שהיא במשימה להציל את העולם ,דוחפת אותה קדימה ועושה די הרבה מהומה... באמת אופיר מה חשבת לעצמך? לגנוב מגילה מהספריה הלאומית? ולא סתם מגילה, אחת עם כזה כח וכל כך חשובה?
מה אהבתי
אין רגע דל. העלילה מתפתחת בקצב מטורף. הקונפליקט של אופיר ודניאל וגם של השדים מתפתח יפה ולא משאיר זמן לנשום.
סיפורי פנטזיה יהודית מאד אהובים עלי. למדתי כאן כמה דברים מעניינים על הלך המחשבה של העולם הזה ועל גודל הדבקות באמונה של האנשים.
מה אהבתי פחות
עומס יתר של המון דמויות מישנה ,בעלי צורות וקסם שונה קצת הקשה עלי לעקוב. משפטים רבים בארמית שהתרגום שלהם בסוף העמוד, הוציאו אותי לא פעם מריכוז. הייתי מעדיפה סוגריים לאחר המשפט בארמית עם תרגום. העובדה ש אופיר ודניאל הם היחידים שלא מפנימים את מה שהם מרגישים גם קצת הפריעה לי. בכללי אופיר הצליחה לעצבן אותי יותר מפעם אחת בילדותיות שלה ובעקשנות שלה.
שורה תחתונה
נהנתי מהספר למרות ההסתייגויות.
"אי אפשר לעשות ברית עם התהום כשם שאי אפשר לכבשה לעשות ברית עם הזאב"
ברוח הסימניה שקיבלתי עם הספר...
סקירה זאת לא תלך לאיבוד.
זה הדף לא יהיה נירדף.
לזאת הסקירה תהיה הרבה הצלחה
והמוני לייקים יבואו איתה חחחחחחח