חרשתא
הוספת ביקורת
ביקורות
חרשתא הוא ספר פנטזיה יהודית, על אופיר, בת שירות די אמיצה שגונבת – סליחה, משאילה – מגילה עתיקה מהספרייה הלאומית כדי ׳להציל את העולם׳, משתמשת ב׳רוח הצפון׳ לקפיצת הדרך, חומקת משדים ובנות לילית ופוגשת את דניאל, בן אנוש שמעצבן אותה, ובצדק, מהרגע שהניחה עליו את עיניה, כאשר ניסה לתפוס את האוטובוס שעלתה עליו עם אקדח ביד.
בתחילה היא מנסה לברוח ממנו, אבל לאחר שהוא מרחיק מאות שדים ועירית אחת, היא מבינה שהוא היחיד שיכול לעזור לה כרגע להגיע עד חיפה לסבתא מרים שתציל את העולם.
הספר כולו נמשך כשבוע, שבעה ימים של מסע להצלת בני אנוש, שישה ימי אבל ׳שֵדִיים׳ על מלכם האהוב, שישה ימי רדיפה חסרת מעצורים אחרי אופיר – ויום הכתרה אחד.
בין יום ראשון לשבת מתרחשות מלחמות עולם, אסונות, ואפילו ניצוץ התאהבות קטן.
הורמיז, בן אשמדאי ולילית, הוא המועמד המוביל להיות למלך הבא. הוא חובר לעירית אשת לוט, נציב המלח, מלכת סדום, שמתברר לאופיר שעוד מתהלכת בין החיים – סליחה, בין השדים – והם יוצאים גם הם למסע, מסע להצלת עולם השדים. ורדיפה אחר אופיר שמחזיקה במגילת חותם שלמה.
הספר כתוב בגוף שלישי, יודע כול, בזמן עבר. נראה שנעשתה עבודת הכנה ומחקר רציניים לפני כתיבת הספר, הקישורים הפרודיים לספרות הסוף־תנכית וספרות חז״ל, מבריקים, חדים כתער ומצחיקים כל כך, שאני באמת תוהה מה אדם שלא מכיר את האמונות הדתיות המיסטיות והספרות הנ״ל מבין מהספר ואיך הוא מקבל את הסיפור.
המתח כתוב בצורה מעולה, סוף הספר נקרא בנשימה עצורה – ופרט לחוסר המובהק ב׳פעולה שוככת׳/׳התרה׳, או במילים פשוטות: סגירת הקצוות של העלילה לקראת הסיום – העמוד האחרון מבריק וכיפי במיוחד.
כוחות־העל כתובים היטב, אופיר מוצאת בעצמה כוחות שהיא לא הייתה מודעת להם, והם לא מופרכים, אלא אותנטיים ומראים את חוסר הידע שלה ואת ההפתעה שלה כאשר היא מצליחה.
אופיר היא בחורה בלתי נסבלת בעליל, כזו שכותבת לרב שאלה על כל קוצו של י', כזו שמרימה אף לחברותיה לדירת השירות כשהן עושות משהו שהוא לא מספיק אדוק מבחינתה, כזו שבטוחה שהיא הכי חשובה בעולם ושהתפקיד שלה בשירות הכי חשוב בעולם, ואולי גם בשבילה נברא העולם, מי יודע...
והיא כתובה נהדר, דמות שפשוט מענג לקרוא.
״מי את שתצווי על רוח הצפון, בת אנש?״ רוח הסוס צווחה לעברה.
״אני בת שירות של הספרייה הלאומית!״ היא הכריזה בכל הדרת הכבוד שלה.
הורמיז בן לילית ואשמדאי הוא החתיך המצולק של עולם השדים, זה עם האיפוק, זה עם קורת הרוח והנימוסים שמושכים אליו כל בר דעת, זה עם הרעיונות הגדולים, זה שפועל יותר ממדבר.
והוא בקושי נמצא. הוא דמות ראשית, אבל כל כך שטוחה.
במילון המונחים כתוב עליו מעט יותר מבספר עצמו, אבל הידע הזה עוד יותר מבלבל אותי כי זה לא מתאים להתנהגות שלו: כשאחים שלו לועגים לו, הוא כנוע, עלוב, כואב, כאילו נשאב לטראומת ילדות של השפלה, והכנף השבורה חדשה מדי מכדי שיתנהג כך, מכדי שאחיו יתנהגו אליו כך, ההתנהגות הזו עמוקה מדי, נמשכת שנים, אז על מה זלזלו בו מאז שנולד ועד הכנף השבורה? מה היה הפגם בו שגידל אותו להיות מי שהוא? מאיפה הוא הגיע לרעיונות האלה? מה גרם לו להפסיק ללבוש מתכות זולות של בני אנש ולרצות את הסטייל השֵדי הקדום?
הרי זה לא הגיוני שכל זה קרה רק בגלל שאיזה אשמדאי ניסה להרוג אותו, כי אם הסיפור הזה נכון כולם העריצו אותו על מה שעשה והאשמדאי ההוא ניסה להרוג אותו בגלל שאנשים ראו, זה לא אמור לגרור כזה יחס מהאחים שלו.
ומהי באמת מערכת היחסים שלו עם עירית? נראה לי שהוא מאוהב בה, אבל בדרך מאוד שדית ומאוד נסתרת מעיני בן אנש שקורא את הספר, וגם קצת מבאסת:)
ולמה הוא לא מדבר עם אופיר? לא חשוב לו להבין את המניע שלה? לא חשוב לו להסביר את המניע שלו? למה הוא לא מנסה אפילו לבדוק איתה, לעורר את רחמיה על עולם השדים? עזבו רחמים, לא חשוב לו להבין מי היא כדי לדעת איך לנתב אותה? הוא שולח את כל השדים שהוא סומך עליהם, ואפילו את המפלצת העכבישית, כדי לעקוב אחריה ולהבין מי היא ועד כמה באמת יש לה כוחות כמו שמספרים, והוא אפילו לא מתעניין בה כשהיא מנצחת, לא מנסה להבין את הסוד שלה? (סליחה על הספוילר, אבל זה ברור, לא?)
בכל אופן, הורמיז הוא דמות נפלאה, מסקרנת מאוד, אבל בפועל לא מומשה כמו שצריך, לא נכתב עליה ועל עולמה הרבה וזו פשוט החמצה, ובמיוחד כי הוא מוצג כדמות ראשית שיש לה קול משלה. העולם שלו הוא שמעניין ומסקרן, הוא העולם החדש שאנחנו – הקוראים – לא מכירים, עולם השדים הוא העולם שאנחנו רוצים לקרוא עליו, ודווקא ממנו אין מספיק.
ויוסף שידא, אוי, יוֹיסף שֵידא, איזו דמות גאונית, כמה הומור יש בה. החל מהשם האקסטרה־מגה ליטאי דרך ראשו העסוק בלימוד, דרך גופו הלא שרירי ולא חתיך בכלל ועד לרגלי התרנגול – ה־פרודיה של הספר מבחינתי.
וגם אם לא הצלחתם, כמוני, להבין עד הסוף את כל זני השדים ולמי מהם בדיוק יש רגלי תרנגול ולמי לא, יש בסוף הספר מילון מונחים ושמות – שאני אישית, לא מפסיקה לחייך כשאני קוראת אותו.
מה שכן, מאוד מאכזב שגם במילון אין לשדים מספיק תיאורי מראֶה, יש ממש מעט ורק לחלקם.
לעומת זאת, תיאורי הנופים בארץ – קווי האוטובוסים, הכבישים, פקקים והערים כתובים נפלא, חייבת לציין שתיאור העיר צפת כל כך טוב, שכתבתי אותו לעצמי באיזו מחברת, שיהיה לי. פשוט תיאור מדויק ונפלא.
וזה שהשדים לובשים פלטפורמות או מרחפים על פני הקרקע כדי לא לגעת באדמת ארץ ישראל, פשוט פתרון גאוני למדרש ההוא שאומר שאסור להם לדרוך על אדמת הארץ מאז שגירשו אותם, לא לגמרי זוכרת את המדרש.
ביצוע הספר לא נעשה בצורה מושלמת בכלל, יש קטעים ארוכים שמרוחים יותר מדי, אפילו משעממים, בעיקר באמצע.
וכמו שציינתי למעלה יש קטעים שממש חסרים בבניית העלילה והדמויות:
החוסר בהתרה - הסיום מדויק, רק שבין הפיק לסיום אין מרחב נשימה, אין סגירת קצוות, ישר קופצים לסיום הספר.
והורמיז ועולמו – הפנימי והחיצוני, כמו שהזכרתי, לא בנויים טוב. נראה שהמיקוד בבניית הדמויות היו בבני האנוש, וזה אחד מהחסרונות הכי גדולים בספר, בחוויה שלי.
נוסף לזה, לדעתי לא היה נכון לתת לספר להיות רק שבעה ימים, יכול להיות שאם לא היה נכתב במסגרת הצרה הזו, היה יותר חופש לכתוב את העלילה בצורה נכונה יותר.
מה גם, האלמנט ניכר רק ביום השישי, לקראת ההכתרה, לקראת שבת, ולא נעשתה בניית מתח יסודית לאלמנט הזה כך שהוא די מיותר בעיניי.
קשה לי שאין הסבר לאדם הרגיל על מה שקורה כשהשדים מזיקים לבני האדם. כמו בתחנת המשטרה למשל – הרי איך בני האדם מסבירים את זה? יחיאל השוטר הסבא, טכנית, מה קרה לו? איך העולם האנושי הלא מודע לשדים מציג את מה שקרה שם?
אף שלפעמים היא כן מסבירה בעקיפין איך זה נראה משני צידי המטבע (כמו כשספוילר מגניב אחד מגלה לנו את הסוד מאחורי האלצהיימר).
וחוץ מזה, אני ממש מבואסת על אופיר החשובה והצדיקה שנתנה ליוסף שידא להתדרדר ככה ולהפסיד את עולמה של תורה.
אבל לגבי תלונה שראיתי בכמה סקירות – אני חושבת שאין סיום רומנטי מוצלח מזה לדמויות האלו, אם הייתה יותר רומנטיקה, זה לא היה אמין ולא היה נכון, לא לאופיר, לא לדניאל ולא עלילה. הם דמויות שבנויות מעולה והרומנטיקה איתם.
וברור שהליפתא מפוצצת שדים, איך לא הבנו את זה עד עכשיו???😃
חרשתא - יהודית קגן
שתים, 2024, 360 עמ'.
ז'אנר: פנטזיה יהודית
הספר התקבל לסקירה מהסופרת.
בשרות לאומי נותנים אחריות לילדות בלי שום הכשרה מתאימה, זורקים אותן למים ושיתמודדו.
אני יודעת, הייתי שם.
בתחילת השנה הראשונה שלי עשיתי שרות בגן שפתי, ממש בתחילת השנה קלינאית התקשורת יצאה לחופשת לידה ובהיעדר מחליפה, נתנו לי - ילדה בת 18 בלי שום ידע והכשרה להחליף אותה.
היא אמנם נתנה לי הנחיות ספיציפיות מה לעשות עם כל ילד, אבל זה עדיין לא היה אמור להיות התפקיד שלי ובטח ההורים ממש זעמו על זה.
מה גם שעזבתי בסביבות חנוכה כי הרכזת הייתה ממש "מקסימה".
ומה עשו אז עם החוסר בקלינאית?
אני כבר לא יודעת.
אני זוכרת שאחד הילדים ממש התקדם והרגשתי שעשיתי משהו באמת משמעותי.
🎒📜🚏
אופיר בת השירות של הספרייה הלאומית.
בהתחלה התלהבתי ממנה וחשבתי שאני מזדהה איתה כי היא הזכירה לי את עצמי של פעם: אולפניסטית לשעבר, שומרת נגיעה, הולכת עם חצאית ג'ינס ארוכה, חולצת בסיס וחולצה קצרה מעל.
אבל כבר בעמ' הראשון הבנתי שהיא (אם אהיה עדינה) נודניקית!!
כל פיפס שואלת את הרב שלה מה לעשות, ברמה שגובלת בלא לחשוב, שלא לומר הטרדה.
היא גונבת (סליחה, "שואלת" 🙄) מהספריה הלאומית מגילה עתיקה.
המגילה נמצאת באזור שברור לכולם שאסור לקחת, ועדיין היא עובדת על כולם ובעיקר על עצמה שהיא צדיקה, (גם כשהיא מאוד רחוקה משם).
📱כבוד הרב, שלום, האם מותר לשאול ספר קודש ללא ידיעת הבעלים?
📱כן, אם מחזירים אותו מהר וללא פגע.
🎒📜🚏
דניאל, חייל חילוני משוחרר וצייד שדים נשלח לקחת מאופיר את המגילה ולהחזירה למקומה.
אבל בסופו של דבר הוא מצטרף אליה למסע.
🎒📜🚏
במקביל, בעולם השדים אשמדאי מלך השדים (מסתבר שזה תואר ולא השם שלו, כמו "פרעה") מת.
ויש כאוס במהלך השבעה כי מכתירים מלך רק בתום השבעה.
בנו, הורמיז, הכי לא מתאים להבחר למלך: הוא נכה בעל כנף שבורה, אבל זה לא מה שיעצור אותו.
הוא מתכוון לעשות הכל כדי למלוך, וכדי להצליח הוא צריך את המגילה.
🎒📜🚏
עולם השדים זה העולם שלנו, ויש אנשים בודדים שרואים אותם.
הם נקראים בעלי השם.
שפת השדים היא ארמית.
מידי פעם יש משפטים בארמית עם תרגום בתחתית העמ', אני מניחה שמי שיודע ארמית לא יצטרך את התרגום והקריאה תזרום לו יותר.
יש גם קצת קללות בארמית והן לא מתורגמות, אבל אפשר להבין בגדול..
מבחינה טכנית:
הספר מחולק ליום ראשון בשבת, שני בשבת וכן הלאה עד שישי בשבת.
ובעצם העלילה מתרחשת במהלך שבוע - השבעה על אשמדאי.
בסוף הספר יש גם סוג של מילון עם פירושים והסברים על סוגי השדים, כולל קצת רקע עליהם, חלקו מומצא. ועוד כל מיני מושגים פחות מוכרים.
🎒📜🚏
⅔ הראשונים של הספר היו איטיים מאוד ובעצם היו כל המסע של אופיר ודניאל ורק ב-⅓ האחרון הגיע הקטע שחשבתי שיהיה הסוף ורק אז הספר התחיל לרוץ ולהיות מעניין באמת ואז הבנתי כמה הוא איטי בהתחלה.
אין טוויסטים מפתיעים יותר מידיי.
אהבתי ממש שביטויים מוכרים עברו שינוי קטן והפכו מתאימים לשדים:
מועדים לפורענות
ימים וזמנים לאסון
חייבת להוסיף משהו:
דיברתי לפני כמה זמן עם בת דודה שלי והיא המליצה לי על הספר אבל אמרתי לה שקראתי ופחות התחברתי וגם הדמות הראשית עצבנה אותי (היא אמורה להיות מעצבנת) היא הופתעה ממש ואמרה שהיא דמיינה אותי בתור הדמות הראשית והוא כאילו נכתב עליי וזה בול הדיבור שהיה לי כשהייתי בשירות לאומי וגם שהיא זוכרת ששאלתי רב על דברים ממש לא הגיוניים. ואז היה תורי להיות מופתעת ושאלתי אותה כמו מה למשל?
היא לא הסכימה לגלות לי (עד עכשיו אני מחכההה 😒😏 אבל אולי עדיף לי לא לדעת למה היא התכוונה 🙈😅)
בחיי שאני לא זוכרת את עצמי ככה!! 🙈😅😂
אבל בסדר, גדלתי יופי 😉
שורה תחתונה:
אופיר דמות מאוד אמינה, כל בנות השירות קצת חיות בסרט, אבל זה בסדר.. הן ילדות..
ואולי אם הספר היה יוצא אז בתקופת השירות שלי, הייתי ממש עפה עליו, כנראה הספר הזה בא לי בתזמון לא טוב 😕
חרשתא מאת יהודית קגן
הרבה כתבו על חרשתא, כאן ובקבוצות אחרות והיה ברור לי שאקרא, כמו שהיה ברור לי שאם מישהי פרסמה ספר על שדים ורוחות בהפרש של כמה חודשים מ"הכול אודות סופי" היא בהכרח הנמסיס שלי, אבל יהודית אמרה לי, כשאמרתי לה ללא בושה או עכבות שזה מה שאני חושבת, שזו לא הדרך לראות את הדברים, אלא לראות בספרים שלנו בני דודים והציעה לי להתאחד. לא סתם להתאחד – אפילו פיתתה אותי עם קורל, דמות שאולי מזכירה את סופי, אבל המצחיק הוא שמצאתי את עצמי (ואותה) באופיר.
שנתחיל?
בשמלה לבנה משובצת פרחים צהובים, סיכה תואמת עם שזירת פרחים והילה של חג שבועות בחרתי להעביר את חג מתן תורה בקריאה על שדים ורוחות (חרשתא, שלום). הבחירה שלי הבהירה לי עד כמה רחוקה אני משרית של פעם שהקפידה ללמוד תורה לפחות כמה שעות אם לא כל הלילה. גם גיבורת הספר - אופיר פרל, בוגרת אולפנא שומרת נגיעה, בת שרות לאומי שמאמינה בשרות שלה כשליחות ממש, שרוצה בכל מאודה לעבוד על המידות שלה ולהיות הכי בסדר ואז עוד קצת - הזכירה לי את תקופת הדוסיות הרצינית שלי שהתבטאה בענידת שלט קטן ובו כתוב "אל תרבה שיחה עם אישה" על מנת שבנים לא יפנו אלי בדברים או להכריח מדריכים ג'נטלמנים מתנועת הנוער (תורה מציון – צדק, מי שמכיר שיגיד!) שליוו אותי הביתה לומר דברי תורה כדי שזה לא יהיה בזבוז זמן מוחלט. אפילו בלימודי קולנוע באוניברסיטת תל אביב הצלחתי להבהיל חברים עם שמירת נגיעה (לאחד היה אשכרה סיוט שהוא נגע בי בטעות) וללמד אנשים ביאור תניא בזמן העבודה בקולנוע לב ברמת אביב ז"ל. קראתי את אופיר באהבה רבה וחשבתי על כל בנות השרות עם חצאיות ארוכות מדי, תיקים גדולים מדי וחלומות גדולים עוד יותר. חלומות שאין בהם פרסום או הצלחה אלא בניית בית נאמן בישראל. הבנות השקופות שקל לא לראות אותן נעות במרחב הציבורי למרות שהן (כמו השדים) נמצאות בכל מקום ובעיקר בתחנות האוטובוסים המככבות בספר.
בעיני קל לאהוב את אופיר ולא צריך להיות דוס-על או דוס לשעבר. ההפך, הקריאה בחרשתא שמחה אותי בייצוג של דמות שלא מדברים עליה יותר מדי ולומדים להכיר את עולמה הפנימי, את המוטיבציה, היושר, המוסר והשאיפה לתיקון עולם. להנגיש דמות מקסימה שכזו לקהל הרחב חשובה בעיני על מנת לקרב בין המחנות בעם הזה. היא הזכירה לי איך קהל חילוני התאהב נואשות בחרדי כחול עיניים מהסדרה "שטיסל". לצד אופיר יש את דניאל לידר, צאצא של בעלי שם או כפי שאוהב לקרוא לעצמו "צייד שדים" המנסה לשמור על "סדרי עולם". השיח בין אופיר לדניאל הוא השיח כביכול בין הדתיה לחילוני ומאפשר להבין את הרגשות סביב שיח זה – עוד צעד נפלא לקרוב עולמות. יהודית, האם ידעת שעצם כתיבת הספר ופרסומו יכול להוביל לתיקון עולם?
אבל זה לא ספר על דוסית וחילוני. זה ספר על העולם שלנו ועל העולם של השדים ועל האנשים שיכולים לחיות ולראות את שני העולמות הללו. העלילה לא מבזבזת זמן, היא מתחילה מיד במתח, בת שרות צדיקה גונבת את חותם שלמה ואנחנו לא יודעים למה, רק את הדחיפות הזאת להגיע לחיפה. כמו גם ההופעה של דניאל ושל שלל שדים ועוד לפני שאמרתם: "סליחה, מה קורה כאן?" אופיר מבצעת כבר שתי קפיצות דרך על ידי השבעת רוח הצפון (שממש לא נהנית מהעסק). כל המידע החסר מתמלא תוך כדי עלילה ואנחנו מכירים עולם שלם, אמיתי וחי, של שדים מגוונים ומעניינים שהמדריך הקצר למטייל בעמוד 347 עוזר לנו להבין מי הם ומה כוחם. העלילה מתרחשת במקביל למותו של אשמדאי ועלייתו המפתיע של הורמיז, בנו הנכה, לשלטון. אתם מבינים, לא רק המשטרה רודפת אחרי אופיר (שממש לא אוהבת שקוראים לה חרשתא) אלא גם עירית (אשת לוט שמנציב מלח הפכה למאהבת של הורמיז) וגייסות רבות של שדים. בקריאת הספר אי אפשר להתעלם מהדמיון ל"בשורות טובות" של טרי פריצ'ט וניל גיימן, בייחוד בתאור השדים והשיח המשעשע ביניהם, פרטי הלבוש הנבחרים העשויים פסולת והרצון הברור להשתלט על העולם ולהעניש את בני האדם. רק שהפעם מעורבת כאן מעין גאוות יחידה – מדובר בשדים "שלנו" ובציידי השדים "שלנו" ולמעשה בתרבות עשירה מאוד של עולם שלא מרבים לדבר או להציג אותו. והרי לכם הסיבה השניה המעולה והחשובה למה חרשתא הוא ספר חשוב וטוב – הוא מביא לקדמת הבמה תרבות יהודית הנמצאת לרוב בשוליים. החל בסבתא מרים מבית האבות באייר שהייתה "אישה חכמה" וכלה בשושלות מקובלים בצפת המקומעת (אני יודעת שזו לא מילה).
יהודית אמרה שאוהב את קורל, שזו דמות קטנה מאוד גם בגיל וגם בזמן הופעתה בספר אבל גדולה מכולם ביכולות שלה ושאולי מגיע לה ספר משלה. אין לי ספק בכך, אבל בעיני סבתא מרים היא דמות שהייתי רוצה לראות יותר. אם כי תחושת ההחמצה שלי ושל אופיר היא אולי התחושה הנדרשת והמותאמת ביותר למציאות. דור הסבתות ההולך ונעלם עם כל הידע והחוכמה שלא היה להן למי להעביר פשוט שובר את הלב.
בסופו של דבר זיהיתי את קרבת הדם בין הספרים שלנו: הן בדמיון בין סופי לאופיר: ברצון להיות טובה ואז עוד קצת, בצורך להציל את העולם, באומץ לעמוד בפני רוע ובשאלות הזהות החותכות. כמו גם בייצוג של עולם הנשים החכמות שהיה להן כוח לעזור לקהילה שלהן ואת הבחירות הפוגעניות שעשו בחייהן, כמו גם המחיר ששילמו על כך.
וזיהיתי גם את עצמי – גם אני הייתי פעם בת שרות שרצתה להציל את העולם ושרדה יפה מאוד בלי להתקלח או להחליף בגדים שבוע 😊 תודה שגרמת לי להרגיש לא לבד בחיי הג'יפה הנ"ל.
חרשתא /יהודית קגן
פיו! מתנצלת על העיכוב הייתי צריכה לצייר קערית השבעה לשד שגונב רצפת אגן..
לא זוכרת שצחקתי בספר כול כך הרבה
אל תבינו אותי לא נכון הספר הזה לא מושלם בכלל אבל יש בו הרמוניה של חוסר שלמות שעושה אותו מציאה כשרה
על הספר:
אופיר בת השירות מתחילה לראות את העולם אחרת ויוצאת להציל אותו או להרוס אותו תלוי מי מסתכל על זה, דניאל בעל עיניים (שיעשה לה עיניים בחורה גיבורת הסיפור וכו') צריך למצוא את המקום שלו
אשמדי אחד מת ואחר יוכתר וסידרי עולם בתהו.
הספר מציג גיבורה ראשית שהיא בת שירות ולא מתבייש להציג את הצדקנות העיוורת את העלבון כלפי העולם בפשטות שיש בה את הקסם שלה הוא מתחבר למתבגר/ת שהיינו (או שאנחנו עכשיו) ומנרמל
כמי שנולדה וגדלה בצפת וחוותה בעצמה מסע בין בחירות בנתיב דתי היה לי העונג להבין קריצות שונות בין השורות ולהתענג ממש לעומק מהיצירה הזאת ברמה שרציתי לקרוא אותה מיד שוב וקראתי אפילו את התודות! (זה לא זהב זה יהלומים)
חייבת לציין לטובה את האלמנטים השיווקים המגניבים מהאריזה לאיימלים בכול הפרטים הקטנים מה שמחזק מאוד את הקסם.
דברים שיכלו להיות יותר טובים:
מרוב שדים לא רואים את היער- הדמויות של השדים ברובם היו רדודות אבל מי שמכיר את המקורות נהנה מחידודי הלשון
צפת- בתור מי שגדלה שם יש כמה חטאי תיאורים אבל הם לגמרי נבלעו ברעידת אדמה האחרונה שגרמו השדים...
דירוג הורי: נוער בוגר 16+
אז למה הגעתי לספר "חרשתא" רק עכשיו?
הרי התפרסמו עליו כבר עשרות סקירות והוא כבר הספיק לקטוף את מיטב הפרסים. למה לחכות כל כך הרבה זמן כדי לקרוא אותו? התשובה פשוטה.
מבחינתי "חרשתא" הוא קרמל מלוח בעולם של וניל, שוקולד, תות, סורבה והטעם הלא ברור ההוא שטוענים בפניכם שהוא בלי סוכר.
אתה לא סתם בוחר בקרמל מלוח. הרי הכי קל לבחור בשוקולד הרגיל או בוניל (ומקסימום לגוון בוניל שמבטיחים לכם שהוא "צרפתי", לא?).
קרמל מלוח זה לרגע של הרפתקה.
רגע של שילוב בין הקרמל המוכר, הטעים והמתקתק עם אלמנט נוסף שמוציא ממנו משהו חדש שפותח ומאיר את העיניים. פנטזיה יהודית.
ועכשיו כשבזבזתי חצי סקירה כדי לעזור לכם ולכן להשמין, הגיע הזמן לדבר קצת על הספר.
אופיר פרל היא לא עוד נערה, היא בת שירות בספריה הלאומית. היא גם שומרת מסורת ושומרת נגיעה שמתייעצת בהודעות sms עם רב כדי לקבל ייעוץ והכוונה.
כל זה לא מונע ממנה לחצות גבול ולגנוב מגילה, אבל זו לא 'סתם' מגילה, אלא חותם שלמה, מה שמעיר ממרבצם את מיטב יצורי השאול ומעורר רוח מלחמה בין עולם השדים לעולם בני האדם.
האם המעשה של אופיר הוא זה שישבור את הסטטוס-קוו בין העולמות? נראה שכן.
אופיר לא בוחרת לחטוא סתם כך. הגרסה הכשרה של דודה מיי (או שבעצם היא יותר על תקן דוד בן? טוב, בלי ספויילרים!) נקראת מרים והיא מאבדת את זכרונה ושפיותה. החותם יוכל לעזור לה, ויש לכך חשיבות רבה. למרים יש תפקיד מהותי באפוקליפסה לכשזו תגיע. רק חבל שהיא לא זוכרת את שמה...
אופיר רוצה לעזור לה, אך האם בכל מחיר?
ומה לגבי האפוקליפסה? כאן נכנס הורמיז, בנו המאותגר של אשמדאי עליו השלום. וכשאשמדאי נפטר ומשאיר אחריו את לילית אשתו ועשרות יורשים צמאי דם, הורמיז מצליח לפלס את דרכו לעבר כס המלוכה דרך הבטחה להיפטר אחת ולתמיד מבני האדם המעיקים. רק שחסר לו משהו.
נחשתם נכון. חותם שלמה.
כל באפי צריכה גם איינג'ל (או ספייק. תלוי באיזו עונה עצרתם. התשובה הנכונה, אגב, היא "באף אחת. ראינו הכל") וכאן נכנס לתמונה דניאל לידר, צייד שדים שהשתחרר מהצבא לפני שנתיים ועדיין מחפש את מקומו בעולם. האמונה בקב"ה ממנו והלאה.
איך הוא מסתדר עם שומרת נגיעה שממתינה לתשובת הרב ומבקשת לשמור ממנה מרחק של ארבע אמות? קראו ותגלו.
מה אהבתי בספר? ואוו, המון.
+ מקוריות, יצירתיות ובניית עולם ברמה מהגבוהות ביותר שפגשתי. נקודת בונוס לכותבת וגם לעורכת.
+ היכולת לבנות גיבורה בלתי נסבלת ומעוררת אמפתיה בעת ובעונה אחת.
+ הזמן שהושקע מאחורי הקלעים במחקר ואיסוף מידע מהפולקלור היהודי כדי לאפשר לנו לדפדף בקלילות בין עשרות דמויות ותיאורי שדים. המילון בסוף הספר שווה בעיני שנות מחקר. שאפו גדול ליהודית.
מה פחות אהבתי?
המונח "לא אהבתי" בעייתי. זה לא שלא אהבתי, כמו שהתקשתי. התקשתי עם הארמית וחיפוש התרגומים בתחתית העמוד. התקשתי עם חלק מהשמות ועם כניסה לעולם חדש ושונה מהמוכר.
התקשתי עם המלח, אבל זה בדיוק היופי בקרמל המלוח שיהודית רקחה עבורנו.
בלי המחויבות, בלי הנכונות ובלי הצלילה פנימה, קשה לראות את השלם. מי שיהיה מוכן לעשות זאת, יהנה מחוויה, מיצירת אומנות ומהיסטוריה.
היום בו תסיימו את הספר יהיה היום בו תבינו שלא חייבים צלב כדי ליהנות מקוטלת ערפדים. יש פנטזיה יהודית ויש אפילו מכשפה שקוטלת שדים.
קוראים לה אופיר, או בעצם "חרשתא".
מומלץ בחום.
ציטוט לפרידה -
דניאל נד בראשו. "לפי דעתי, מה שאת עושה לא כשר במיוחד."
"כשתהיה רב, דעתך תהיה חשובה לי."
שאלתי את יהודית על מקורות ההשראה שלה, ולדבריה, "אני חושבת שכותב חייב להביא איתו ערך מוסף לכתיבה, משהו נוסף מעבר לשליטה בז'אנר. ברגע שנוצרים חיבורים מפתיעים ולא מובנים מאליהם, זה הרגע שאפשר לעשות דברים חדשים. עבורי זו המסורת היהודית ובעיקר מדרשים ופירושים שהם מסורתיים אבל בעצם יש להם השקפת עולם אחרת על מה זה אומר להיות אדם (ועל מה זה לא, לדוגמה - גם שדים יכולים להיות יהודים וישנם דיונים הלכתיים האם הם יכולים להשלים מניין) ואיך העולם עובד ולכן גם איך הפלא פועל."
לסקירות נוספות >> עולם הספרים של רז
.
.
.
Judith Jael Tamar Kagan Orna Landau שתים בית הוצאה לאור
אני מאוד אוהבת ספרים שמתחברים אלי בכל מיני רבדים, שארוץ לגוגל כדי לבדוק מה מתי ואיך...
קודם כל, תמיד האמנתי ששדים לא נכנסים לארץ ישראל שיש על א''י מעין שמירה מפני שדים והספר הזה ניפץ לי את האמונה לרסיסים...
שנית, שנים שאני רואה תנועות חסרות הסבר בזווית העין אולי אני בעצם בעלת עיניים?
בנוסף חייתי מספר שנים על הציר של ירושלים-חיפה-צפת והסיפור הזה החזיר אותי לשם... אבל רק בזכות הספר גיליתי שלאחרונה גילו שם מנהרות!!! באמת יש מנהרות מתחת לצפת (הלכתי לבדוק), בזמני כנראה עוד לא התגלו.
עולם - העולם שלנו רק עם שדים וליליות בכל פינה, רוב בני האדם לא יכולים לראות אותם, אבל יש יחידי סגולה שיכולים ולכן יש להם משימות מרובות...
דמויות - בנויות היטב, בעלות רבדים שונים. אני מבינה למה אופיר מעצבנת הרבה מהקוראים... אבל היא התבגרה יפה במהלך הספר...
זרימה - השליש האמצעי כמו בהרבה ספרים היה קצת איטי אבל סך הכל הקריאה ממש זרמה והיה מרתק לקראת הסוף. גם אהבתי שהסיום לא היה בבום, אלא היה קצת מקום לעכל אח''כ.
עלילה - פתלתלה ומרתקת עם הרבה שינויים והפתעות.
אהבתי מאוד וממליצה מאוד
חרשתא
יהודית קגן
הוצאת שתיים
עריכה אורנה לנדאו
סקירה במסגרת גמר תחרות קיפוד קבוצת המדפדפים.
"מה הטעם לנסות לעזור ולהציל מישהו בעולם הזה אם אפילו מי שמנסים להציל מוכן לפגוע בך? למה להציל משהו אם אף אחד לא רוצה להנצל כך? "
מצד שני הרי ידוע ש"כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם מלא"
תקציר
בת שרות צעירה בשם אופיר, ששום דבר שהיא יודעת עד עכשיו על החיים, לא הכין אותה למה שהיא עומדת לעבור. שדים ליליות ועוד שלל יצורים שונים ומשונים.
היא יוצאת למסע מירושלים לים המלח לצפת ובחזרה ותוך כדי נאלצת לכשף מסלול מחדש. המחשבה שלה שהיא במשימה להציל את העולם ,דוחפת אותה קדימה ועושה די הרבה מהומה... באמת אופיר מה חשבת לעצמך? לגנוב מגילה מהספריה הלאומית? ולא סתם מגילה, אחת עם כזה כח וכל כך חשובה?
מה אהבתי
אין רגע דל. העלילה מתפתחת בקצב מטורף. הקונפליקט של אופיר ודניאל וגם של השדים מתפתח יפה ולא משאיר זמן לנשום.
סיפורי פנטזיה יהודית מאד אהובים עלי. למדתי כאן כמה דברים מעניינים על הלך המחשבה של העולם הזה ועל גודל הדבקות באמונה של האנשים.
מה אהבתי פחות
עומס יתר של המון דמויות מישנה ,בעלי צורות וקסם שונה קצת הקשה עלי לעקוב. משפטים רבים בארמית שהתרגום שלהם בסוף העמוד, הוציאו אותי לא פעם מריכוז. הייתי מעדיפה סוגריים לאחר המשפט בארמית עם תרגום. העובדה ש אופיר ודניאל הם היחידים שלא מפנימים את מה שהם מרגישים גם קצת הפריעה לי. בכללי אופיר הצליחה לעצבן אותי יותר מפעם אחת בילדותיות שלה ובעקשנות שלה.
שורה תחתונה
נהנתי מהספר למרות ההסתייגויות.
"אי אפשר לעשות ברית עם התהום כשם שאי אפשר לכבשה לעשות ברית עם הזאב"
ברוח הסימניה שקיבלתי עם הספר...
סקירה זאת לא תלך לאיבוד.
זה הדף לא יהיה נירדף.
לזאת הסקירה תהיה הרבה הצלחה
והמוני לייקים יבואו איתה חחחחחחח